כל כתיבת שירה בעת הזו היא מעשה פוליטי

כל כתיבת שירה בעת הזו היא מעשה פוליטי

השאלה "מה פירושו של דבר להיות אני" (בישראל 2018), המונחת בקרקעית העמוקה של השירה, היא שאלה פוליטית משום שכל סובייקט הוא גם סובייקט פוליטי, משום שבכל אני יש גם ממדים של אנחנו

 

להצליח להיחלץ, ולו לכמה רגעים, ממוסרותיה העקשניים של המציאות הכובשנית, לחמוק ממשטר היעילות של הקפיטליזם הדורסני, לצאת מן ההיטמעות בשגרת היומיום ולהפוך את עצמך לבעל קול (פואטי) בעולם — זהו מעשה פוליטי. האני יוצא מחביונו הפרטי, האינטימי, אל הפרהסיה, אל הזירה הציבורית, ומכונן את עצמו כבורא, כמי שמחויב לתת דין וחשבון זוכר על עצמו, על חייו, רגשותיו; לחיות חיים של חקירה מילולית חשופה, אינטרוספקטיבית, לעתים אף נוקבת. השאלה "מה פירושו של דבר להיות אני" (בישראל 2018), המונחת בקרקעית העמוקה של השירה, היא שאלה פוליטית משום שכל סובייקט הוא גם סובייקט פוליטי, משום שבכל אני יש גם ממדים של אנחנו. והשאלה מה פירושו של דבר להיות אנחנו בעת הזו, היא כבר שאלה הטבולה עד מעל לראש במרחב הדעת המערב שאלות על כוח, חלוקת משאבים והון סימבולי. פוטנציאל הפוליטיזציה טמון בכל רכיב בקיום האנושי, וכל אלמנט נע ומתנדנד על המנעד של החוט הפוליטי. כך, משנתמנה "שר לענייני בדידות" באנגליה הפכה הבדידות לסוגיה שלטונית, כללית, רחבה, השואלת שאלות חדשות על אופן חלוקת משאבי הציבור. השירים הליריים, האישיים, שכיוונו את הכאב ההיולי אל ערוצים ממושמעים, אל מלים נחרזות, לעתים אף אל פרוזודיה מוקפדת, שניתבו את הרגש הפרטני אל משעול המלים, נקראים כעת בקריאה רטרוספקטיבית כשירה ש"סימנה את התופעה", כפי שמתרחש תדירות. מן העבר השני מצויים כמובן אירועי הממשות הדינמית, השוטפת, השוצפת, שהשירה מאפשרת את עיכולם הרגשי הקולקטיבי, פעולה שיש בה נקודות מגע רבות עם הספירה הפוליטית.

כך כותב יונתן ורטהיים סואן בסופו של השיר הארוך "מכלול העובדות, לא הדברים", שיר שאף העניק לספרו היפה את שמו: "והאחרים שכתבו: 'אי אפשר לכתוב אחרי…'? / רק נקטו דרך אחרת לומר: השפה היא המשרד / שבו היינו השולחן והכסא והכתם, לא כוח האדם. / האדם לעומת זאת נשאר עירום ואנאלפבית / ועל כן כל הנוסף עליו יעמיד בספק את מהותו". בניסוח פיוטי ואלגנטי מתווכח ורטהיים סואן עם אמירתו המפורסמת של אדורנו כי כתיבת שירה אחרי אושוויץ היא מעשה ברברי, מאזכר את דקארט, מדבר בגוף ראשון רבים ושואל בזהירות מרומזת מי הם הערומים והאנאלפביתים.

רגע הפנייה של היחיד אל הערוץ הפואטי הוא רגע קסום שיש בו חום כמוס עז. ללא קשר אל השיפוט הערכי־איכותי שיתבצע בספירה הציבורית לאחר פרסום השירים, כאן נמצא פוטנציאל השירה ככוח היכול לפלח לבבות, להניע לפעולה, למאבק, להתקוממות, לשינוי רדיקלי של היחיד או החברה. התשוקה למישטור הליבידו הרגשי ולהצרנתו במלים, זוהי עמדה שיש בה גם מן ההרואיות, ולא רק מן הנרקיסיזם כפי שהיא מגונה תדיר. אלפי האנשים הגודשים את סדנאות הכתיבה והיצירה, המחפשים ללמוד ולדעת, המפרסמים ללא הפסק בפייסבוק ובאתרי האינטרנט, המואשמים בגרפומניה, מנסים גם הם לגנוב לעצמם רגעי חופש מ"חרושת התרבות" בה הם שוקעים. פרדיגמת העל הרואה את הכתיבה רק כאופן התמודדות עם המציאות הפוליטית, כניצבת בניגוד לה, מחמיצה את היותה של השירה בו זמנית גם ערכאה נוספת של הפוליטי. האישי, הפרטי והאינטימי ביותר הם גם הם חלק מן הפוליטי.

בגיליון 34 של כתב העת תיאוריה וביקורת, שהוקדש לשאלה "מהו הפוליטי", כתב יהודה שנהב על התהליך ההגמונאלי המנכס של "ההמרה ממעמד של יוצא מן הכלל למעמד של רכיב בשיטה". אין שירה פוליטית בעת הזו בישראל; יש שירה הנכרכת ונאספת באנתולוגיות נושאיות, מהודקות היטב. שירת מחאה פמיניסטית ("מלכה עירומה" שערכה דורית וייסמן), שירת מחאה חברתית — שזכתה לתחייה מחדש מאז המחאה ההמונית של קיץ 2011 ב"מחאת כפיים" שערכו גלעד מאירי ונועה שקרג'י, ב"אדומה — אנתולוגיית שירה מעמדית" שנוצרה בשיתוף פעולה בין כתבי העת אתגר, מעיין והכיוון מזרח, ב"התנגדות" שערכה והוציאה לאור המשוררת ללי ציפי מיכאלי, ב"שירון המהפכה — שירת האוהלים" שיצרו כתבי העת דקה, מעיין, ערב רב, אתגר וגרילה תרבות, ובאתר "שירה חברתית" שהקים אורן עילם. כך גם שירה להט"בית ("נפלאתה" לדורי מנור ורונן סוניס), שירה מן הצד השמאלי (מן האסופות הקלאסיות שיצאו בעקבות מלחמת לבנון הראשונה, "ואין תכלה לקרבות ולהרג" בעריכת חנן חבר ומשה רון, ו"חציית גבול" שערכה יהודית כפרי, עד "בעט ברזל" שערכה טל ניצן, ו"לצאת מעזה!" לרועי צ'יקי ארד), שירה מן הצד הימני (הגיליון המיוחד שהקדיש כתב העת "משיב הרוח" ליציאה מעזה), ושירה מזרחית.

 

המתח האצור בין השאיפה העקרונית של המשורר/ת לבקע לוחות טקטוניים של דיכוי, השפלה ועוולה על ידי שימוש בפואטיקה נשכנית בפני השטח שלה לבין המענה של השירה הזו לתפריט אידיאולוגי מובחן וידוע מראש יוצר מודוס של קריסה פנימית. דומה כי אנחנו כבר יודעים מראש מהו הרע אותו מזהה השירה הפוליטית במציאות ואיזה שינוי היא מבקשת לחולל. האם בקוראנו שירה פוליטית מתבצעת בנו פריצת דרך תודעתית? החתירה ליצירת מגע טראומטי עם הקורא מתממשת במקרים ספורים בלבד, ובסופו של דבר, השירה כיום היא עמדתם של מי שברובם המכריע נדחקו לשולי התרבות. ירידת מעמדה של השירה ממודוס תרבות דומיננטי לשולי היא תופעה גלובאלית הכרוכה גם בשינויים הטכנולוגיים המפליגים שאנו עדים להם.

פרדיגמת "המפנה החזותי" שאנו עוברים היא פרדיגמה שנכתב עליה רבות, וסוג התרבות שהחזותיות החדשה מייצרת נחקר בימים אלו. ירידת מעמדם של מדעי הרוח והפיחות בערכה של ההשכלה ההומניסטית הרחבה, תופעת הניו־אייג' הנשענת על החוויה כמוליך של משמעות טרנסנדנטית ופחות על טקסטים קאנוניים, עלייתה של התקשורת הלא מילולית (פוליטיקות החיוכים והחיבוקים) כל אלו מהווים רפרטואר רב עוצמה המערער את כוחה של המלה, מטלטל את כוחה ומשמעותה של השירה, ומכאן, של השירה הפוליטית. לא בכדי הופכת השירה לספקטקל פרפורמטיבי כמו גרילה תרבות, פואטרי סלאם, ערבי ערספואטיקה.

ובכל זאת ולמרות הכול, אני רוצה לסיים דברים אלו בשיר ללא כותרת של מרים בניון גולן, מתוך ספרה "ללה מרי", שיר שהוא מופת של פמיניזם מזרחי: "את שארע לה ביום קידושיה לא יעמוד לב העולם / שישבה בחושך בבית טיח בכפר קולומבשר וחיכתה / שיבוא הזר, שיהיה צל שמלתה לענן אלוהים לא אשכח / איך פשטה בגדי חול בחושך, מדדה זרועות וצוואר בת חמש־עשרה / בלבן לבד בחושך ועיני אביה המת עצומות וגאוות אמהּ מבעד הגשם / כמקלעת בליעה. את שארע לנסיכת פס השלוחה בחושך ביום ההוא / ירעמו שוקי אנדלוסיה וסמטאות המלאח ישרקו / בכל חורף ישוחו ארני ירושלים ואבני בקעה יזהירו ולא אשכח / גם תחת אלף שמשות חדריה בסחרחרת חתונות ביתה באהבה האדירה הזו / את הבדידות. את שארע לסבתי ביום קידושיה לא עומד הלב ויש שהיא / שוכבת וצינור החמצן שוכב ומקלעת הלוע שבי קושרת לחשים ומפתה / מכאן את החושך גם היום שיסע מכאן ענן אלוהים".

מתוך כוונה לעודד דיון ציבורי במעשה האמנותי הפוליטי, יערוך מכון ון ליר סדרה של שיחות אמנים במובן הרחב של המלה סביב הנושא "אמנות פוליטית בישראל בעת הזו". הטקסט שלעיל הוא חלק מפתיחת הדיונים שיימשכו בערבי שיחה שייערכו במכון אחת לשבוע החל מ-22 במאי.

מודעות פרסומת

חלוצי האמנות הפוליטית

התוויית הכיוון של השירה הפוליטית איננה נוגעת רק בשפת הכתיבה, בסגנון הכתיבה או בנושאי הכתיבה, אלא משפיעה אפילו על המדיום שבו השירים מוצגים. אחד החידושים המעניינים שהביאו קבוצת 'גרילה תרבות' וכמה קבוצות משוררים נוספות שפעלו באותו זמן כמחאה היה אירועי שירה המתקיימים ברחוב – כהפגנה. מה שנחשב אז חתרני, הפך להיות נוהג שאימץ, בין השאר, 'מקום לשירה' בירושלים, ומקיים אירועי הקראת שירה בשלל מקומות בעיר בזמן פסטיבל 'מטר על מטר'. גם פיזור שירה ברחובות ערים –מה שנעשה לפני כמה שנים כאקט חתרני של משוררים או חובבי שירה אקטיביסטיים – הפך בשנים האחרונות לנוהג מקובל על רשויות מוניציפליות וחברות מסחריות.
 

נסגרה קבוצת האמנים "גרילה תרבות"

הקבוצה, שקמה ב-2007, יזמה אירועי מחאה פוליטיים וחברתיים. בין היתר, היא שימשה גם כהוצאה לאור והוציאה את הספרים הראשונים של קבוצת ערס פואטיקה

את "גרילה תרבות" הקימו מתי שמואלוף ורועי צ'יקי ארד כקבוצה פתוחה של יוצרים שביקשו לערב אמנות במאבקים פוליטיים וחברתיים. תחת מטריית "גרילה תרבות" שיתפו פעולה עם ארגונים חברתיים דוגמת "כוח לעובדים", "בצלם", ארגוני סיוע לעובדים זרים ועוד ועם משוררים ואמנים שפעלו בכתבי העת "מעין", "הו!", "הכיוון מזרח" ואחרים, למשל אהרון שבתאי, יודית שחר, נוית בראל, אלמוג בהר ועוד.

אירוע שירה של "גרילה תרבות" ליד גדר ההפרדה באבו דיס, ב-2008
אירוע שירה של "גרילה תרבות" ליד גדר ההפרדה באבו דיס, ב-2008טי וייט נויין

הקבוצה פעלה בשילוב של הפגנה, אירוע הקראת שירה המוני במגפון ופרפורמנס תיאטרלי. כך למשל הופיעו בהפגנות — כאלה שכוונו נגד גדר ההפגנה והחלטות פוליטיות־ביטחוניות, ואחרות שהיו חלק ממאבק עובדים, למשל עם עובדי מפעל פולגת בקרית גת או יחד עם עובדי האוניברסיטה הפתוחה. פרט לאירועי המחאה הללו, הם הוציאו ב–1 במאי 2007 את אסופת השירה "אדומה", ובינואר 2009 את אסופת השירה "לצאת!", שכוונה כמחאה נגד המלחמה בעזה.

"אנחנו מאמינים בהורדת השירה ממגדל השן אל השטח הבוער", נכתב באתר האינטרנט של התנועה, "בכך ייצאו נשכרות גם המשוררות וגם הנאבקים והנאבקות. אנחנו מנסים להחזיר את הרעיונות שלשירה יש אחריות ושיש קשר בין אסתטיקה ואתיקה".

שמואלוף. "התנגדות דרך כתיבה"
שמואלוף. "התנגדות דרך כתיבה"תומר אפלבאום

אחת התופעות שראשיתה מיוחסת ל"גרילה תרבות", היא חבורת המשוררים ערס פואטיקה, ששתי האסופות הראשונות שלה יצאו לאור בהוצאת הקבוצה. גם ספרה הראשון של המשוררת עדי קיסר, "שחור על גבי שחור" יצא בהוצאת "גרילה תרבות" וכך גם ספריהם של מיטל ניסים ואייל בן משה.

עוד הישגים הרשומים על שמה של הקבוצה הם הקמת איגוד המשוררים, אף שלא האריך ימים, והמחזה "אנרגיות טובות", שהוא פרוטוקול דיוני ועדת הכלכלה בנושא תמלוגי הגז, שהפך למחזה אבסורד.

בשלוש השנים האחרונות, מאז עבר שמואלוף להתגורר בברלין, היתה אחראית על פעילות הקבוצה איילה חננאל, אבל בשל מיעוט הפעילות החליטו אנשיה להכריז סופית על פירוק.

"'גרילה תרבות' נולדה מתוך מפגש עוצמתי שהוציא את השירה לרחוב", מסר שמואלוף. "הלכנו מפריפריה לפריפריה להזדהות עם עובדים ששבתו על זכויותיהם וחזרנו להתנגד למלחמה מול מגדלי אקירוב היכן שחי שר הביטחון דאז. היינו לחלוצי המחאה החברתית, אך אחריה הכול השתנה. 'גרילה תרבות' הפכה להוצאת ספרים בסיום דרכה, ובתוכה ראו האסופות הראשונות של ערס פואטיקה, הספרים של אייל בןשה משה ועדי קיסר ועוד. 'גרילה תרבות' תישאר כאפשרות לסולידריות חסרת תקדים, ולהתנגדות דרך כתיבה".

הכתבה פורסמה לראשונה בעיתון "הארץ"

**

ידיעה התפרסמה גם בעיתון "ידיעות אחרונות" ב-10.3.17

screenshot_20170312_120956

סוגרים את הבאסטה

screenshot_20170305_131048
גרילה תרבות הוקמה ב2007 והיתה פעילה מאוד לאורך כמה שנים. לאחר שנים של שינוי כיוון, דעיכה והעלמות, עכשיו אנחנו סוגרים את הבאסטה רשמית.  אתן מוזמנות לקחת את הרעיון והרוח. תודה לכל המשוררות והמשוררים והזמרים והנאבקות והנאבקים. דף הפייסבוק והאתר יישארו כארכיון.

"ואולי זהו בכלל משחק?" – תריסר גיליונות לכתב העת "מעין"

עמיר עקיבא סגל

לא מזמן יצא הגיליון השנים-עשר של כתב העת "מעין" וזו הזדמנות טובה לא רק לסקור את הגיליון האחרון, אלא את כלל הפעילות, היצירה וההשפעה שלו. "מעין" החל לצאת לאור בשנת 2005. מייסדיו ועורכיו עד היום הם רועי צ'יקי ארד ויהושע סימון (כתב העת נקרא על שם מעין שטראוס, חברתו לשעבר של סימון). הוא החל לצאת בעקבות פעילות "האקדמיה החופשית", קבוצת אמנים תל-אביבית שפעלה במשך כמה שנים וקיימה שלל אירועי תרבות ואמנות, ביניהם שיחות של אמנים על יצירתם, מיצג של "כלא" בדיזינגוף סנטר כמו גם ערבי ספרות ושירה. ואכן, בגיליונו הראשון הוגדר "מעין" ככתב עת לספרות, שירה, אמנות ורעיונות של האקדמיה החופשית. והוא פרסם ומפרסם שירה, סיפורת, מסות ושירה מתורגמת. יחד עמו יצאו לאורך השנים, אך לסירוגין, גיליונות של מגזין הקולנוע "מערבון", מגזין האמנות "החדש והרע" וחוברות שירה כמו "שירה מפרקת חומה" שיצאה יחד עם גיליון 6, חוברת "נאמנות באמנות" שיצאה עם גיליון 12 וכמה ספרי-חוברות שירה שיצאו יחד עם גליונות…

View original post 1,599 מילים נוספות

מתרגשים לבשר על יציאתו לאור של ספר השירה השני של מיטל ניסים, "מורה עובדת קבלן", בעריכת רוני סומק בהוצאת גרילה תרבות

מתרגשים לבשר על יציאתו לאור של ספר השירה השני של מיטל ניסים, "מורה עובדת קבלן", בעריכת רוני סומק בהוצאת גרילה תרבות והוצאת פרדס הוצאה לאור Pardes Publishing

 Screenshot 2016-07-21 15.59.28
%d בלוגרים אהבו את זה: