ארכיון | יולי 2012

המהפכה הדיגטלית

מאת: דרור קסטל, הכתבה התפרסמה לראשונה בכלכליסט

ב־2007, הרבה לפני שהשיח החברתי הפך שגור בפי כל, הוקמה "גרילת תרבות", קבוצה שארגנה מחאות שירה ואמנות ספונטניות בסגנון הפלאש מוב. הקבוצה השתתפה בשורת מאבקים חברתיים ופוליטיים, בהם המאבק למען מלצריות קופי טו גו; "שירת אקירוב" – מחאה מול ביתו דאז של שר הביטחון; "משוררות נגד האח הגדול" – נגד חוק המאגר הביומטרי; "שירת הבדואים" – במחאה על פינוי הכפר אל־ארעקיב; ו"שירה סוציאלית" – תמיכה במאבק העובדות הסוציאליות.

מחר יושק כתב העת של הקבוצה, "לרוחב" – כתב עת מקוון, פוליטי וחינמי, המכיל 130 עמודים של שירה, פרוזה, מסות ואמנות בעברית ובערבית. עם המשתתפים בו נמנים אבי בוחבוט, ארז ביטון, יונית נעמן, עמיחי שלו, ראג'י בטחיש, תאמר מסאלחה, עידית גבאי, עתליה שחר, דני רוזנברג ורבים אחרים. כתב העת יושק בבית העם בת"א, שהפך בית לאמנים ופעילים חברתיים.

מתי שמואלוף, מיוזמי הקבוצה ומעורכי כתב העת, מספר: "כבר ב־2010 הרגשנו שפעולות אד הוק של גרילת תרבות לא מספיקות, ורצינו לחשוב על פעולות לטווח הארוך, שייגעו בתהליכי עומק בחברה. אבל נעמה (גרשי – ד"ק) גרה אז בארה"ב, ובדיוק לאלמוג (בהר – ד"ק) נולד ילד (שניהם מעורכי הגיליון – ד"ק). אחר כך חששנו שנושא הגיליון 'חורבן' יהיה מנותק מהמציאות, בעקבות ההתעוררות החברתית. רצינו להראות שחורבן הוא לאו דווקא שלילי, ויכול להיות מקום גם ליצירה ולא רק לקטסטרופה. לאו דווקא חורבן פוליטי, גם חורבן אישי, טראומה כבסיס ליצירה".

סרקו את הבר קוד ותגיעו לכתב העת

סרקו את הבר קוד ותגיעו לכתב העת

אתה מרגיש שאתם משפיעים?
"הרבה מאבקי עובדים ומאבקים פוליטיים קיבלו סיקור תקשורתי בעקבות היוזמות שלנו. המאבק הראשון שלנו, למען מלצריות קופי טו גו, נחל הצלחה – למחרת האירוע נענו דרישות המלצריות; במאבק העובדים נגד חברת אקרשטיין השתמשה השופטת בסיסמה שלנו 'העובדים אינם מרצפות משתלבות'. אבל יש מקומות שנכשלנו, כמו מפעל פולגת בקריית גת".

ישנה טענה שאמנות פוליטית הופכת את האמנות והשיח הפוליטי לרדודים.
"אני מכיר את הטענה, אבל בישראל של 2012 האמנות חייבת לעסוק בנושאים פוליטיים, זה חוסר אחריות לא לעשות את זה."

מתי שמואלוף. "חשוב להביא את מה שנשאר בשוליים ולפעול ממקום של חוסר סיפוק" צילום: עזרא לוי

מתי שמואלוף. "חשוב להביא את מה שנשאר בשוליים ולפעול ממקום של חוסר סיפוק" צילום: עזרא לוי

המחאה החברתית הפכה אתכם לרלבנטיים יותר או פחות?
"המחאה הפכה את השוליים למרכז. בהתחלה, כשבאנו מהשוליים, כולם יצאו נגד וכתבו מאמרים נגדנו. היום הרבה יותר קל ליוצרים חברתיים שהשירה שלהם באה מהשטח. אתה רואה סיסמאות כמו 'העם דורש צדק פואטי', וכבר לא הזוי לשמוע שיר של יודית שחר. המחאה גם הולידה את איגוד המשוררים – שכיום משתף פעולה עם המדיטק בחולון. ועדיין, חשוב להביא מה שנשאר בשוליים, ממקום של חוסר סיפוק, ולהראות שיש עוד מקום לפעולה".

מה הייחוד של "לרוחב"?
"הוא מאוד פתוח ומגוון בדעות שלו, זו גם אחת הפרשנויות לשם 'לרוחב'. אנחנו מאוד חברתיים, לכן האתר וכתב העת פתוחים ובחינם. חשוב לנו לשמור על תרבות נגישה".

מה התוכניות לעתיד?
"כרגע אנחנו לא מתכננים את הגיליון הבא, גם כשנולד לך ילד אתה לא חושב על הילד הבא. אולי בעתיד נשקול להוציא גרסה מודפסת".

1 באוגוסט, 20:00, בית העם, רוטשילד 69 ת"א, gerila.co.il/wide01

מאת: דרור קסטל, הכתבה התפרסמה לראשונה בכלכליסט

שמחות לבשר על השקת כתב העת לרוחב בבית העם (מחר!!!)

לא לשכוח מחר !!!

אנו שמחים וגאים להזמין אתכם להשקה של כתב העת "לרוחב"- כתב העת החדש של גרילה תרבות. הרבה כוחות חברו כדי להוציא אותו לאור, פוליטי, חינמי, אינטרנטי, בערבית ובעברית. ואנחנו מקווים שהצלחנו לעמוד במשימה שהצבנו לעצמנו וליצור כתב עת ספרותי שישקף את הלך הרוח של התקופה הזו. לינק לכתב העת
ההשקה תערך ב1 באוגוסט בבית העם, רחוב רוטשילד 69, תל אביב, בשעה 20:00 בערב.
משתתפים לפי א.ב.:
  • אבי בוחבוט
  • אלמוג בהר
  • ארז ביטון
  • מתי שמואלוף
  • יונית נעמן
  • נעמה גרשי
  • עמיחי שלו
  • ראג'י באטחיש
  • תאמר מסאלחה

מוזיקה

לונה אבו נאסר מסיסטם עאלי

המוזיקאי ונגן העוּד ויסאם ג'יבראן

אבי בוחבוט יתקלט סט של רמאדן בחלל החיצון – מוזיקה שמחה. בואו לערב שיכור, תרבותי וחתרני.

עוד משתתפים ב"לרוחב": האמנים עידית גבאי, עתליה שחר, דני רוזנברג, ענבל לימור, חמוטל פישמן, אברהם אילת, ערן שקין, המשוררים איתן קלינסקי, והיב נדים והבה, ג'ודאת עיד, אלמוג בהר, ענת זכריה, ינאי ישראלי, יוסי דברה, עמוס קושניר, מיה אנגלר ספקטור, שבתאי מג'ר, יובל פז, שחר מריו מרדכי, ונעמה גרשי, הסופרים אברהים מוואסי ודניאל שוורץ.

נשמח לראות ולשמוע אתכם/ן… הכניסה בחינם…

לכל שאלה, פרטים וכד' – פנו אלינו בבקשה במייל: larochav@gmail.com
מערכת לרוחב: אלמוג בהר, תאמר מסאלחה, מתי שמואלוף, נעמה גרשי ומעצב הגיליון אבי בוחבוט
תקשורת
  • 13.7.2012 דיברו על כתב העת ברשת א
  • 13.7.2012 הגיליון הראשון של "לרוחב" מתארח במדור באסטה של העוקץ עם השיר המומלץ מאוד של תאמר מסאלחה
  • 16.7.2012 – הארץ – גלריה – כתב עת ספרותי חדש, "לרוחב", ראה אור באינטרנט >>> גיליון ראשון של "לרוחב", כתב עת דו-לשוני לספרות של אנשי "גרילה תרבות", עלה בימים אלה לאינטרנט בעריכת מתי שמואלוף, נעמה גרשי, תאמר סאלחה ואלמוג בהר. גיליונות כתב העת, שהופק באופן עצמאי ובהתנדבות, יראו אור פעם בשנה ויכללו טקסטים בעברית ובערבית. מטרת כתב העת, על פי עורכיו, היא ליצור כתב עת המגיב למציאות ומנסה להשפיע עליה דרך יצירת מרחב ספרותי פתוח, דו לאומי ופוליטי. "'לרוחב' קם כדי לתעד את אלה החיים", נכתב בדברי הפתיחה של הגיליון. "ללוות את התנועה המתרחשת כבר כמה שנים בתוך המרחב הציבורי שאינה מבקשת להוריד את השירה לרחוב אלא טוענת כי השירה היא הרחוב".  גיליון הראשון, הכולל 130 עמודים, מוקדש לנושא "חורבן" ומתמקד בשירה, אבל כולל גם אמנות, פרוזה ומסות ספרותיות. בין הכותבים נמנים המשוררים שחר מריו מרדכי, ענת זכריה, יונית נעמן, ואן נויין, אמירה הס, ג'ודעת עיד וראג'י בטחיש, האמנים לארי אברמסון, מאג'דה חלבי מרעי וענבל לימור. בגיליון מופיע פרק ראשון מתוך רומן חדש של הסופר והמשורר מואיז בן הראש, וסיפור של הסופר עמיחי שלו. את הגיליון אפשר לקרוא ולהוריד בכתובת http://www.gerila.co.il/wide01. ב 1 באוגוסט יתקיים ערב השקה ב"בית העם" בשדרות רוטשילד בתל אביב. תודה לעידו בלאס!!!
  • 26.7 לרוחב בטיימאאוט!!!! 
  • 30.7.2012 שירים של ג'ודת עיד, יוסי דברה ונעמה גרשי פורסמו בספרים ואינט

דִּיסוֹנַנְס: שירים מתוך כתב העת "לרוחב" – לקראת ההשקה בבית העם

דִּיסוֹנַנְס 

 

מאת: ג'ודת עיד

 

כָּזֶה אֲנִי…

 

לְעִתִּים לָבָן, לְעִתִּים צְהַבְהַב

עוֹטֶה גְּלִימָה בַּחֹם הָעַז,

מִגְבַּעַת בַּגֶּשֶׁם,

מִסְתּוֹפֵף בְּחוּשַׁי

חוֹלֵם עַל כְּפָר

עַל לַחַן

עַל שֶׁמֶשׁ

עַל אוֹר יָרֵחַ

כָּזֶה אֲנִי…

הֲוָיָה קִיּוּמִית

הַנּוֹשֵׂאת אַלְפֵי שֵׁמוֹת

עִם כָּל הַתּוֹסָפוֹת

עִם כָּל הַקִּצּוּרִים

נוֹשֵׂאת אַלְפֵי זֶהֻיּוֹת

וּמִסְפָּרִים

אַךְ אֵינֶנִּי נוֹשֵׂא כָּל זֶהוּת

שֶׁהֲרֵי תְּעוּדַת הַזֶּהוּת שֶׁלִּי… סִימָנִים לֹא בְּרוּרִים

בִּתְמוּנָה סוּרֵיאָלִיסְטִית

אֲנִי יָחִיד וּמְיֻחָד

אֲנִי דִּיסוֹנַנְס!

 

אֲנִי עֻבְדָּה קַיֶּמֶת

 

לַאֲחָדִים — בִּלְתִּי רְצוּיָה

לַאֲחֵרִים — עֲדַיִן בִּבְדִיקָה

אוֹ מַהוּת בִּלְתִּי מוּבֶנֶת

מָרָה לַאֲחָדִים… אוֹ נְטוּלַת אָרוֹמָה

לְעִתִּים אֲנִי הַכֹּל…

אוֹ לֹא כְּלוּם

צַלְבָנִי, פִינִיקִי, עֲרָבִי

פַלֶסְטִינִי, כְּנַעֲנִי, טֵרוֹרִיסְטִי

עֲרָבִי "פְּנִים"1… שְׁמִי

אִישׁ לֹא מַזְמִינֵנִי פְּנִימָה

אֵין בְּיָדִי לְשַׁנּוֹת דָּבָר

אַף כִּי אֲנִי עֻבְדָּה קַיֶּמֶת

לַמְרוֹת / עַל אַף

הֲוָיָה שֶׁל בֶּהָלָה / שֶׁל סְלִידָה

הֲוָיָה שֶׁל הִיסְטוֹרְיָה בְּקֻפְסָה

הֲוָיָה שֶׁל אָדָם מְשׁוֹטֵט

בֵּין כַּרְטִיס פְּלַסְטִיק אֶחָד

לְמִשְׁנֵהוּ

בֵּין הֲזָיוֹת לְפִצּוּל אִישִׁיּוּת (הָלוּצִינַצְיָה לִסְכִיזוֹפְרֶנְיָה)

זֶהוּתִי הִיא פְּזוּרָה לְבָנָה

זְמַנִּי בָּדוּי כְּמוֹ הַמָּקוֹם

נוֹכְחוּתִי כִּפְזוּרָתִי

מַשְׁפִּילָה, זוֹעֶקֶת

לְעִתִּים… עֲצוּבָה, שׁוֹתֶקֶת

הַקָּפֶה שֶׁלִּי מַר עַד מְאוֹד

גָּדוּשׁ בְּסֻכָּר

אֲנִי עִם עַצְמִי

לְעַצְמִי… לְלֹא מַצְפֵּן

אֲנִי דִּיסוֹנַנְס.

 

אֲנִי מַאֲמִין בְּמוֹלֶדֶת אַחַת

 

בְּאִשָּׁה אַחַת זוּלַת כָּל הַנָּשִׁים

חֵיקָהּ כַּעֲרוּגַת הַיַּסְמִין

שַׂעֲרָהּ גּוֹלֵשׁ

מִפִּסְגוֹת הַכַּרְמֶל

עַד שַׁעֲרֵי הַנָּמֵל

עֵינֶיהָ… שְׁתַּיִם

עֵינָהּ הָאַחַת בְּעִיר שְׁבוּיָה

עֵינָהּ הָאַחֶרֶת בְּעִיר הַבְּתוּלָה

גּוּפָהּ מְבֻשָּׂם

בְּנִיחוֹחַ תַּפּוּזֵי חוֹף

אִשָּׁה הַנּוֹשֵׂאת בְּרַחְמָהּ

חֲלוֹם חָדָשׁ

בְּיָדָהּ מַעְדֵּר וּמַכְתֶּשֶׁת זֵיתִים

וְרֵיחַן הַגְּבָעוֹת… וְעֵט

 

יְלָדַי…

 

בְּכוֹרָם בַּגּוֹלָה

הַשֵּׁנִי בַּגּוֹלָה

בַּגּוֹלָה הַשְּׁלִישִׁי

הָרְבִיעִי הַחֲמִשִּׁי

וְכָךְ הַשִּׁשִּׁי…

וַאֲנִי חָג בֵּין לַהֲקוֹת הַיּוֹנִים

בֵּין הַבַּיִת

לְבֵין חֶזְיוֹן עֲנָנִים

מִתְמַכֵּר לְשׁוֹטְטוּת, לְמַסָּע

מְרַחֵף בַּמָּקוֹם

כָּךְ…

אֲנִי דִּיסוֹנַנְס!

 

בְּאֹפֶן אִישִׁי!!! אֵינֶנִּי לָהוּט אַחַר כּוֹתָרוֹת

 

וְלֹא אַחַר תְּמוּנוֹת,

אֵינֶנִּי חַיָּל בְּאַרְמוֹן הַשָּׁלִיט

וְלֹא בְּמֵדַלְיוֹת הַגֵּנֵרָלִים,

חֲלוֹמוֹתַי רְגִילִים

בְּקַרְקַע בִּלְתִּי אֶפְשָׁרִית

וְהָעִתּוֹן אֵינֶנּוּ יוֹתֵר

מֵאֲשֶׁר כּוֹתֶרֶת

אוֹ יְדִיעָה כָּל שֶׁהִיא

עַל אֲנָשִׁים וַאֲנָשִׁים

רוֹקְדִים… מִתְלַבְּשִׁים…

מְאָרְחִים… אוֹכְלִים…

מְקַפְּצִים… מִשְׁתַּעְשְׁעִים…

לְלֹא כִּוְנוּן.

וַאֲנִי!!!

אֵין לִי מִשֶּׁלִּי כְּלוּם

הָרְחוֹב אֵינֶנּוּ שֶׁלִּי… לֹא וְלֹא הַבִּנְיָנִים

אֵין לִי בְּאֵר נֵפְט

וְאַף לֹא חָבִית

אֵין לִי אֲדָמוֹת

אוֹ דְּבַר מָה בַּמָּקוֹם

לֹא לַיְלָה וְלֹא עָפָר

וְלֹא עֵצִים

הַיּוֹם הַנּוֹהֵר אֵינֶנּוּ שֶׁלִּי וְלֹא הַנְּהָרוֹת

אוֹ הַיָּרֵחַ

אֵין לִי דָּבָר

זוּלַת בַּיִת בַּחֲלוֹם שֶׁל שֵׁד

הַמִּתְהַפֵּךְ כְּדֵי לְנַפֵּץ אֶת כֶּלֶא מְנוֹרָתוֹ2

 

אָז נוֹסֵעַ אֲנִי אֶל עַצְמוּתִי הַנִּשְׁלֶלֶת

 

בָּאֲדָמָה הַמִּתְכַּחֶשֶׁת לַשֶּׁמֶשׁ וְלַכּוֹכָבִים

בְּמֶרְחֲבֵי חָלָל

הַמִּתְכַּחֲשִׁים לַחֲלוֹמוֹתַי

הַפְּזוּרִים מֵעַל מִשְׁטְחֵי הָאוֹר

עַל צַוָּארִי הַסִּגָּלִיּוֹת

אֲנִי נוֹסֵעַ

אוֹסֵף אֶת הַחֻקִּים הַחֲדָשִׁים

…בְּאַבְּסוּרְד / לַשָּׁוְא

נוֹשֵׂא אֶת בֵּיתִי בְּמִזְוָדָה

אַף כִּי הָרְחוֹבוֹת מִתְנַכְּרִים לִי

וְגַם עֵינֵי הָאֲנָשִׁים וְרוּחַ הַחַמְסִין

אֲנִי מוֹצֵא עַצְמִי…

אָשֵׁם בְּכָל הַמַּצָּבִים…

מִי הוּא הַפּוֹשֵׁעַ? מִי הַחַף מִפֶּשַׁע?

אֵין זֶה מְשַׁנֶּה

הֲרֵי כָּל הַהַגְדָּרוֹת הֵן אַשְׁלָיוֹת בִּלְבַד!

אֲנִי מוֹצֵא עַצְמִי…

נוֹכֵחַ אֶל מוּל הַהֲפָרוֹת

בִּזְמַן "הַסְּפִירָה הָאָפְקִית"

אֶל מוּל שַׁעַר הַיָּם

נוֹכֵחַ, עָרֹם

מִבְּדָיַת הַזְּמַן…

הַנּוֹשֵׂא אוֹתִי כְּעֻבָּר בַּשְּׁלִישׁ הַשְּׁלִישִׁי לַהֵרָיוֹן

לְמַעַן אֶצְבַּע אֶת שְׁמֵי הָאֹפֶק

בְּצִפֳּרִים "סְגֻלּוֹת"

אָז הַכֹּל יִהְיֶה שֶׁלִּי

כָּל הָאַהֲבָה

אֲנִי הֲוָיַת הִתְפַּשְּׁטוּת שֶׁל פִּרְחֵי הָרִמּוֹן

הֲוָיַת הִתְפַּשְּׁטוּת שֶׁל שְׂרֵפָה

הֲוָיַת הִתְפַּשְּׁטוּת שֶׁל זְמַן נְטוּל זְמַן

אֲנִי הֲוָיָה שֶׁל אָדָם לְאַחַר הַתִּקּוּן…

אֲנִי דִּיסוֹנַנְס… אֲנִי דִּיסוֹנַנְס… אֲנִי דִּיסוֹנַנְס…

וְכֻלִּי גַּאֲוָה!

 

1. ערבי שנשאר בגבולות המדינה ב–1948.

2. אלאדין ומנורת הקסמים.

 

 

חֲלוֹם. קַיִץ, יָפוֹ

 

מאת: נעמה גרשי

 

ב- 2003 קבע ארגון אונסק"ו כי אזורי העיר הלבנה בתל אביב הם אתר מורשת עולמית.

 

הַחֲבֵרָה הָעֲרָבִיָּה מְלַוָּה אוֹתִי לְבֵיתִי

 

עֶרֶב וּרְחוֹבוֹת הָעִיר שְׁקֵטִים שְׁקֵטִים.

אֲנַחְנוּ פּוֹסְעוֹת מְשׂוֹחֲחוֹת בְּלַחַשׁ.

אֵינִי שׁוֹמַעַת אֶת הַדְּבָרִים.

רְחוֹבוֹת רְחוֹבוֹת מִתְכַּנְּסִים לָנוּ בֵּין הָרַגְלַיִם.

רְחוֹבוֹת אוּנֶסְקוֹ מְשֻׁחְזָרִים מַבְהִיקִים בְּלָבְנָם,

רְחוֹבוֹת סְחוּפֵי שֶׁמֶשׁ, ורוּחוֹת,

רְחוֹבוֹת טִיחַ מִתְפּוֹרֵר, מִרְפֶּסֶת שנָשְׁרָה,

רְחוֹבוֹת גַּג נֶעֱלַם,

רְחוֹבוֹת חֲזִית שְׁבוּרָה.

רְחוֹבוֹת שֶׁלֶד, בַּרְזֶל,

רְחוֹבוֹת עָפָר.

הִיא מַפְנָה אוֹתִי אֶל הַיָּם.

אֲנִי עוֹמֶדֶת עַל סִפּוֹ לְבַדִּי. אֵינִי יְכוֹלָה לַחְזֹר.

גַּלֵּי הַיָּם לַבָּה, הַגַּלִּים שׂוֹרְפִים אֶת רַגְלַי.

אִמִּי מִן הַצַּד הַשֵּׁנִי צוֹחֶקֶת, קִפְצִי, קִפְצִי

רַגְלַי נְטוּעוֹת בָּאֲדָמָה.

אֵיפֹה אֶת אִמִּי,

אֵיפֹה חֲבֶרְתִּי הָעֲרָבִיָּה.

חֲלוֹם, קַיִץ, יָפוֹ,

וַאֲנִי לֹא מַצְלִיחָה.

 

 

*

מאת: יוסי דברה

 

רֶטֶט הַשְּׂפָתַיִם הַפַּרְפָּרִים קֶצֶף הַגַּלִּים קוּרֵי הָעַכָּבִישׁ וְהַצִּפֳּרִים הַמְּתִיקוּת שֶׁאַחֲרֵי הַזְּמַן הַזִּכָּרוֹן הַחֲוָיוֹת פֵּרוֹת יַעַר הַמַּחֲשָׁבוֹת הַתִּקְווֹת כְּאֵב הַתְּשׁוּקָה וְהַחֲשָׁשׁוֹת הַדְּאָגָה הָאֲבָנִים הָאוֹר נוֹף הַצֵּל שֶׁל כֻּלָּנוּ וְכָל הַשְּׁאָר טוּב הַלֵּב וְהָרֹעַ כָּל הַדְּבָרִים וְהִפּוּכָם הַצְּלִילִים הָרֵיחוֹת מִסְפַּר הַנַּעֲלַיִם שֶׁלִּי הַשִּׁירָה הַנְּשִׁיקָה וּצְחוֹק הַיְּלָדִים הַמּוֹדֶרְנִיזְם וְהַפּוֹסְטְמוֹדֶרְנִיזְם וְכָל הַיֶּתֶר עֲטִיפוֹת הַצֵּלוֹפָן וְגַרְבֵּי הַמֶּשִׁי מַחֲשָׁבוֹת חֵטְא וְעֹנֶג הַשּׁוֹקוֹלָדִים שֶׁל דּוֹדָה מָארִי כָּל הַדְּבָרִים וְהִפּוּכָם הַחֶלְקִיקִים הָאֱלֹהִיִּים וְסִפְרֵי הַסְּפָרִים הַשִּׁירִים וְהַשּׁוּרוֹת פַּעֲמוֹנִים מֶגָבַּיְטִים וְדִיסְקִים קְשִיחִים רֶטֶט הַשְּׂפָתַיִם פַּרְפְּרֵי הַמַּחֲשָׁבוֹת מְתִיקוּת הַתִּקְווֹת גַּלֵּי הַזְּמַן זִכְרוֹן הַצְּלִילִים הַיְּלָדִים הַבַּיִת כָּל הַדְּבָרִים וְהִפּוּכָם וְכָל הַשְּׁאָר וְהַכֹּל וְהִפּוּכוֹ וְגַם אֲנִי

פִּתְאוֹם

הַכֹּל

יִמָּחֵק

יֵעָלֵם

יַחֲזֹר

לַהַתְחָלָה

 

 

הַסּוֹף

 

מאת: והיב נדים והבה

תרגום: תאמר מסאלחה (מתוך הספר "חלון למוות ועוד")

 

מָה נִשְׁאָר לָאָדָם

 

קֹמֶץ אֲבָנִים, גַּלְעֵד מֵעִיד עַל הַמָּקוֹם

עָפָר הַסּוֹגֵר אֶת הַחַלּוֹן, וְאֶל הֶעָפָר יָשׁוּב

הַחַלּוֹנוֹת הָאֲפֵלִים פְּתוּחִים לִרְוָחָה מֵאָז רֵאשִׁית הַבְּרִיאָה

בִּמְגִלַּת קֹהֶלֶת, "הֲבֵל הֲבָלִים וּרְעוּת רוּחַ"

"כָּל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה תַּחַת הַשָּׁמָיִם הוּא עִנְיַן רָע".

מֵאֵיפֹה תָּבוֹא לְךָ הַשִּׂמְחָה?

 

הָיִיתִי יוֹצֵא מִבֵּין הַהֲרִיסוֹת

 

שָׁר לַאֲהוּבָה שֶׁבַּזְּמַן הֶעָרִיץ

מִבֵּין הַשָּׁדַיִם נִפְתַּח לַחֲלוֹם וָרֹד.

אֶשְׁנָב לַחַיִּים.

תְּפִלַּת הָאַשְׁכָּבָה הָאַחְרוֹנָה

בִּכְנֵסִיַּת "בֵּית לֶחֶם" מוֹדִיעָה:

בֶּן הָאֱלֹהִים קָם מֵהַקֶּבֶר וְעָלָה הַשַּׁמַיְמָה.

אַשְׁרֵי זֶה שֶׁחָזָה בַּעֲלִיָּה, כִּי אֶת הַמָּוֶת לֹא יֵדַע.

 

בִּשְׁלֹשָׁה בְּמַרְס הֵגִיחָה שִׁבֹּלֶת חִטָּה

 

לָרְעֵבִים שֶׁעַל מַרְצְפוֹת עֲרֵי תֵּבֵל,

וּבַחֲגִיגוֹת עִשְׁתָּר לִקַּטְתִּי

אֶת אֵשׁ הַגַּעְגּוּעִים מִתּוֹךְ תַּנּוּר הַשִּׁיר הַחוֹלֵם.

נִשְׂרַפְתִּי בְּשִׁירַת הָאַהֲבָה

כַּאֲשֶׁר אַיֶּלֶת–אַהֲבִים תָּעֲתָה בְּעַרְבוֹת לִבִּי,

נִזּוֹנָה מֵעֵשֶׂב חָזִי,

שָׁתְתָה בְּצִמְאוֹנָהּ מִדָּמִי,

נִכְנְסָה עִמִּי לְגֻמְחַת הַתְּפִלָּה בְּמִקְדַּשׁ הָאוֹהֲבִים,

שָׁם הִתְפַּלַּלְנוּ לָעוֹלָם הָעֶלְיוֹן.

שָׂמוּ בְּפִי אֶבֶן, בַּלֵּב סַכִּין,

אָמְרוּ, זֶה זְמַן הַקֶּטֶל וְהָאֵימָה

זֶהוּ הָעוֹלָם הַתַּחְתּוֹן, וְרָצְחוּ אֶת שִׁיר הָאַהֲבָה

 

נִצְלַבְתִּי מוּל עֵינֵי יְפֵהפִיָּה, אִבַּדְתִּי אֶת שְׁפִיּוּתִי בִּיפִי כִּשּׁוּף הַמָּוֶת.

 

אָמַרְתִּי: מְשֻׁגָּע יָשִׁיר עַל מִפְתַּן הַחַיִּים

 

אָשׁוּב מֵהֶעָפָר אֶל הֶעָפָר מוּל גְּבִירַת עוֹלַם הַמֵּתִים,

 

אֶל חֵיק הָאֲדָמָה.

 

השירים לקוחים מתוך כתב העת, "לרוחב" מבית "גרילה תרבות ", בעריכת אלמוג בהר, נעמה גרשי, תאמר מסאלחה ומתי שמואלוף. לפניות:larochav@gmail.com . כתב העת יושק ב-1.8.2012, בבית העם בתל אביב.

השירים התפרסמו לראשונה בואינט ספרים

 

שיר חקירה חתולי במגרש הרוסים | תאמר מסאלחה

מדור השירה באסטה  באתר העוקץ מארח את שירו של תאמר מסאלחה, מתוך כתב העת האלקטרוני "לרוחב"

אדפטציה לשירו של המשורר העיראקי מוד'פר אל נואב: "שיר מעולם החתולים"

חתול. צילום: cc by- Boston Public Library

1

רוּחַ שְׁחֹרָה נוֹהֶמֶת נַהֲמַת אָבְדָן

חֲתוּלַת אַהֲבָה מַמְתִּינָה לַלַּיִל הַלָּבָן

חוֹשֶׂפֶת יָּרֵךְ, מַצְנִיעָה בַּזָּנָב אֶת מָה שֶׁנִּתָּן.

רוּחַ שְׁחֹרָה נוֹשֵׂאת בְּשׂוֹרוֹת אָבְדָן

חֲתוּלָת אַהֲבָה מוּבֶלֶת עַל יְדֵי תַּלְיָן

לַחֲקִירָה קְצָרָה, שָׁם בְּמַרְתְּפֵי הַמִּשְׁטָרָה.

רוּחַ שְׁחֹרָה מְאַיֶּמֶת בְּאָבְדָן

חֲתוּלַת אַהֲבָה נֶחְקֶרֶת עַל יְדֵי הַתַּלְיָן

נִבְעֶלֶת בְּשֵׁם הַחֹסֶן הַלְּאֻמִּי

הֻסְבַּר לָהּ תּוֹךְ כְּדֵי שֶׁזֶּה לְצֹרֶךְ בִּטְחוֹנִי.

2

רוּחַ שְׁחֹרָה מְקוֹנֶנֶת בְּלַיִל קָרִיר

חֲתוּלָה רוֹאָה מִן הַסֶּדֶק שֶׁבַּקִּיר

חָתוּל מְטֻלְטָל מֵהַשָּׂפָם, מְסֹרָס וּמוּטָח בַּקִּיר

הֵרִימָה הַחֲתוּלָה אֶת יָדָהּ, הִצְדִּיעָה לֶחָתוּל, וּפָצְחָה בְּשִׁיר:

"מוֹלַדְתִּי אֲהוּבָתִי… מוֹלַדְתִּי הַגְּדוֹלָה… יוֹם אַחַר יוֹם… בִּפְנֵי הַכּוֹבֵשׁ עוֹמֶדֶת… אֵיתָנָה"

וְיוֹם אַחַר יוֹם הוֹסִיפָה לָשִׁיר, וְהַשִּׁיר הוֹלִיד חֲקִירָה, וְהַחֲקִירָה הוֹלִידָה שִׁיר, וְהַשִּׁיר הוֹלִיד עָוֶל, וְהָעָוֶל הִפְרִיחַ כְּאֵב, וְהַכְּאֵב הוֹלִיד אֶת הַמִּלָּה.

3

"הִיא אִבְּדָה אֶת שִׁנֶּיהָ בְּמַהֲלַךְ הַחֲקִירָה"

הֵם מִתְחַקִּים אַחַר שְׁמוּעָה.

לָרָשׁוּיוֹת יֵשׁ גָּרֶדֶת וְהַכִּבּוּש הוּא עָוֶל נוֹרָא.

"יָצְאָה נִשְׁמָתוֹ הַחֲתוּלִית מֵעֵינָיו. הוּא לֹא סִפֵּר דָּבָר"

נִכְתַּב גַּם בַּתַּזְכִּיר שֶׁהַחֲתוּלָה "לֹא נִשְׁבְּרָה לַמְרוֹת שֶׁנֶּחְתַּךְ לָהּ הַזָּנָב!"

"שִׁחְרֵר הַקָּצִין נְפִיחָה".

"שְׂפָמוֹ שֶׁל הַתַּלְיָן עָף מִמְּקוֹמוֹ וְהִסְתּוֹבֵב סְבִיב הַמְּנוֹרָה".

"אֵיזו מִין נְפִיחָה זוֹ? מָה אָכַל הַקָּצִין? וּמָה הִיא בִּכְלָל דַּרְגָּתוֹ?" נִכְתַּב בִּקְפִידָה בַּתַּזְכִּיר!

גַּם לִנְפִיחוֹת הַקְּצִינִים יֵשׁ דְּרָגוֹת כְּשֶׁמְּדֻבָּר בְּתַחְקִיר!

הַפַּרְשָׁן לְעִנְיְנֵי חֲתוּלִים קָבְע בְּיַדְעָנוּת: "לְּסוּג חֲתוּלוֹת זֶה אֵין בַּמָּקוֹר זָנָב!"

4

זָנָב… זָנָב… עִנּוּי… עִנּוּי… דְּרָגוֹת… דְּרָגוֹת… קְצִינִים… קְצִינִים… תַּלְיָנִים… תַּלְיָנִים… פַּרְשָׁנִים… פַּרְשָׁנִים… נְפִיחוֹת… נְפִיחוֹת… חֲקִירוֹת… חֲקִירוֹת… חֲתוּלִים… חֲתוּלִים

5

בְּאֶמְצַע לֵיל חֹדֶשׁ פֶבְּרוּאָר קַר!
בִּשֵּׂם הַתַּלְיָן אֶת עֶרְוָתוֹ, זָקַר אֶת גַּבּוֹתָיו, מֵרֵק אֶת אֲשָׁכָיו

וְסִגְנֵן אֶת מָה שֶׁמִּתַּחַת לְמִכְנָסָיו,
שָׁכַב לְיַד אִשְׁתּוֹ הָאֻמְלָלָה, מוּכָן לְהִסְתַּעֲרוּת חֲפוּזָה.

אַךְ אֲבוֹי… מַפָּלָה!

חֲסַר תּוֹעֶלֶת הַהוּא הָיָה,

כְּפָּצִיפִיסְט מְחֻבָּר לִמְכוֹנַת יְרִיָּה!

מָה לֹא נִסָּה קְצִין הַחֲקִירוֹת הַמְהֻלָּל:

יָרַק בְּאֶצְבָּעוֹ, שִׁפְשֵׁף אֶת שְׂפָמוֹ, נִלְחַם מִיָּמִין, נִלְחַם מִשְּׂמֹאל, לִטֵּף, הִכָּה, טִלְטֵל, נִתֵּק מַגָּע, הִסְתַּעֵר, הֶחֱלִיף מִקּוּם, דִּבֵּר יָפֶה, דִּבֵּר מַגְעִיל, עָשָׂה שׁוֹטֵר טוֹב, עָשָׂה שׁוֹטֵר רַע, אִגֵּף מִיָּמִין, אִגֵּף מִשְּׂמֹאל, יָרַד, עָלָה, פָּנָה מִזְרָח, פָּנָה מַעֲרָב, דִּבֵּר אֶל לֵב, הִתְחַנֵּן, גִּדֵּף, אִיֵּם, שִׁחֵד, הִבְטִיחַ, הֶאֱשִׁים, קָרָא לִקְרָב, קָרָא לְמַשָּׂא, קָרָא לְמַתָּן, זִמְזֵם שִׁירֵי מוֹלֶדֶת, זִמְזֵם שִׁירֵי זִמָּה, קָרָא פִּרְקֵי אָבוֹת, קָרָא אֶת עָמוֹס עֹז, קָרָא מָוֶת לָעֲרָבִים, קָרָא לְאַחְדּוּת אַחִים בֵּין הַיְּהוּדִים, קָרָא אֶת זַ'בּוֹטִינְסְקִי, נִזְכַּר בִּטְרוּמְפֶּלְדּוֹר, דִּקְלֵם אֶת מְגִלַּת הָעַצְמָאוּת, יִחֵל לְקוֹמְמִיּוּת… אַךְ לַשָּׁוְא הָיָה… כְּלוּם לֹא סִיַּע… כְּלוּם לֹא עָזַר…

הַשָּׂפָם נִשְׁאַר רָפוּס וּמוּבָס, סַרְבַן מַצְפּוּן לִתְרוּעוֹת הַתְּקוּמָה!

6

זָנָב… זָנָב… תַּלְיָן… תַּלְיָן… שָׂפָם… שָׂפָם… חֲלוֹמוֹת… חֲלוֹמוֹת… תְּבוּסוֹת… תְּבוּסוֹת… אִשָּׁה… אִשָּׁה… נְשָׁמָה… נְשָׁמָה… מַרְתְּפִים… מַרְתְּפִים… חוֹקְרִים… חוֹקְרִים… נִכְבָּשִׁים… נִכְבָּשִׁים… כּוֹבְשִׁים… כּוֹבְשִׁים…

7

בְּלֵיל חֹדֶשׁ פֶבְּרוּאָר קַר

הִתְיָאֵשׁ הַתַּלְיָן.

נָתַן לְאִשְׁתּוֹ הָאֻמְלָלָה אֶת גַּבּוֹ, וְנִרְדַּם בְּאֶנְקַת נְפִיחָה חֲנוּקָה.

בְּלֵיל חֹדֶשׁ פֶבְּרוּאָר קַר

נִכְנַע הַתַּלְיָן סוֹף סוֹף לְשֵׁנָה טְרוּפָה, מְלֵאַת חֲלוֹמוֹת בַּלָּהוֹת:

זְנָבוֹת, חֲבָלִים, נְחָשִׁים מֵתִים, דֶּגֶל רָפוּי, פֶּרֶד מְסֹרָס, צִנְצֶנֶת וִיאַגְרָה רֵיקָה, עֲרָבִים שְׂמֵחִים, אָנַרְכִיסְטִים צוֹעֲדִים, חוֹמָה מִתְפּוֹרֶרֶת, מִגְדָּלִים נוֹפְלִים, מַדָּדֵי בּוּרְסָה שְׁלִילִיִּים, עֲנִיִּים שְׂבֵעִים, מַחְסוֹמִים פְּרוּצִים, אִינְטֵלֶקְטוּאָלִים מַשְׁפִּיעִים, שְׂמֹאלָנִים מְרֻצִּים, כְּבִישׁ מְשֻׁתָּף לַעֲרָבִים וִיהוּדִים, יְפֵי נֶפֶשׁ, צִמְחוֹנִים, מְשׁוֹרְרִים, פֵמִינִיסְטִיּוֹת, אָמָּנִים, סוֹפְרִים, הִיסְטוֹרְיוֹנִים חֲדָשִׁים, אִמָּהוֹת חַד הוֹרִיּוֹת, הַכָּרָה בַּכְּאֵב, הַכָּאָה עַל חֵטְא, הִתְנַצְּלוּת, נְסִיגָה, מִתְנַחֲלִים מְפֻנִּים, חֲזָרַת פְּלִיטִים… גֵּנֵרָל חֲסַר תַּעֲסוּקָה עוֹמֵד בַּתּוֹר לְלִשְׁכַּת הָאַבְטָלָה…

8

מִטָּה… מִטָּה… אַבְטָלָה… אַבְטָלָה… שְׂמֹאלָנִים… שְׂמֹאלָנִים… עֲרָבִים… עֲרָבִים… מְשׁוֹרְרִים… מְשׁוֹרְרִים… אָמָּנִים… אָמָּנִים… מִזְרְחָנִים… מִזְרְחָנִים… מִתְנַחֲלִים… מִתְנַחֲלִים… אַלּוּפִים… אַלּוּפִים…

9

רוּחַ הַבֹּקֶר נָשְׁבָה קְרִירָה

אִישׁ לֹא עָבַר בִּרְחוֹבוֹת הַשְּׁכוּנָה.

עַל הַפַּח יָשַׁב לוֹ חֲתוּל זֶבֶל מְכֻבָּד,

שֶׁהִבְחִין בַּחֲתוּלָה הַיּוֹצֵאת בִּזְחִילָה מִמִּגְרַשׁ הָרוּסִים!

הֶחָתוּל לִקֵּק בִּלְשׁוֹנוֹ אֶת יַשְׁבָנוֹ, יִשֵּׁר אֶת יְשִׁיבָתוֹ, עָזַב אֶת אֲרוּחָתוֹ, כָּרַךְ סְבִיבוֹ אֶת זְנָבוֹ, הֵרִים אֶת רֹאשׁוֹ, שָׁלַח אֶת חוּטֵי הַשָׂפָם לְלַקֵּט אֶת חַדְשׁוֹת הָעוֹלָם, טִפֵּס בִּקְפִיצָה עַל פַּח הָאַשְׁפָּה, אַךְ בָּגְדוּ בּוֹ בִּרְכָּיו וְנָפַל בְּרַעַשׁ גָּדוֹל עַל הָאֲדָמָה, עָצַם אֶת אַחַת מֵעֵינָיו, קָרָא בְּתַדְהֵמָה כְּלֹא מַאֲמִין: הוֹ מִיָּאוּוּוּוּוּוּוּוּוּוּלֹהִים בִּלְתִּי אֶפְשָׁרִי! מַעֲשֶׂה כָּזֶה? מִיָּאוּוּוּוּוּוּוּוּוּוּיִתָּכֵן?! "לַחֲתוּלָה אֵין זָנָב שֶׁמַּסְתִּיר אֶת עֶרְוָתָהּ!!!!"

הִתְקָרֵב הֶחָתוּל אֵלֶיהָ בִּזְהִירוּת תּוֹךְ שֶׁהוּא מַפְנֶה אֶת דְּבָרָיו לָאֻמְלָלָה: "מִיָּאוּוּוּוּוּוּוּוּוּוּוּוּלָךְ גְּבִרְתִּי!" אָמַר הֶחָתוּל!

הַחֲתוּלָה הִשְׁפִּילָה אֶת מַבָּטָהּ. לוּ הָיְתָה הָאֲדָמָה בּוֹלַעַת אוֹתָהּ!
וּמֵאַחַר וְהַחֲתוּלָה לֹא אָמְרָה דָּבָר, פָּנָה לְעֶבְרָהּ שׁוּב הֶחָתוּל כְּשֶׁהוּא מְמַצְמֵץ בְּעֵינָיו הַחֲתוּלִיּוֹת מְלֵאוֹת הַחוּשָׁנִיּוּת הַמִּזְרָחִית: "מִיָּאוּוּוּוּוּוּוּוּוּעֵינַיִם שֶׁלִּי! מִיָּאוּוּוּוּוּוּוּנְשָׁמָה! מִיָּאוּוּוּוּוּוּוּוּוּבֻּבָּה! מִיָּאוּוּוּוּוּוּוּוּוּוּוּמָה קָרָה? מִיָּאוּוּוּוּוּוּוּוּוּוּלָמָּה עֲצוּבָה?"

"הַזָּנָב שֶׁלִּי אֲדוֹנִי! הַזָּנָב!"

"מִיָּאוּוּוּוּוּוּוּוּוּ לָאֵל גְּבִרְתִּי! אַל תִּבְכִּי אַל תִּבְכִּי"

"מִיָּאוּוּוּוּוּוּוּוּ לַה' גְּבִרְתִּי! רֹאשֵׁךְ לְפָחוֹת שָׁלֵם, לֹא נֶעֱרַף גְּבִרְתִּי! רֹאשֵׁךְ לְפָחוֹת שָׁלֵם!

אֵלֶּה הֵם סִימָנֵי הַשָּׁעָה גְּבִרְתִּי!… הִסְתַּתְּרִי גְּבִרְתִּי!!!!! הִסְתַּתְּרִי!!!!

טִיל מְמֻקָּד שֶׁל לִכְלוּךְ קָרֵב לְכָאן וּבָא…"

10

לַתַּחֲנָה צָעַד הַתַּלְיָן.

שָׁפוּף מִלֵּיל הַסִּיּוּטִים, צָרוּב מִמַּבָּטָהּ הַמְלַגְלֵג שֶׁל הָאִשָּׁה

הֶחָתוּל הִבְחִין שֶׁהַתַּלְיָן הוֹלֵךְ שָׁפוּף, אֵינֶנּוּ מֵישִׁיר מַבָּט, בַּהֲלִיכָתוֹ יֵשׁ שֶׁבֶר וּפֶגַע רַע,

וְהֶחָתוּל, כִּנְקָמָה, הִצִּיג לְרַאֲוָה מוּל עֵינֵי הַתַּלְיָן אֶת גַּבְרִיּוּתוֹ הָאֵימְתָנָה.

"מִיָּאוּ וּאַוּוּוּ, מִיָּאוּ וּאַוּוּוּ… זָנָב תַּחַת שָׂפָם… זָנָב תַּחַת שָׂפָם… עַיִן תַּחַת עַיִן… כְּבוֹד הַתַּלְיָן" קָרָא הֶחָתוּל לְעֶבְרוֹ בְּהַתְרָסָה!

11

הַקָּצִין

שָׁלַף אֶת אֶקְדָּחוֹ

וְרוֹקֵן מַחְסָנִיתוֹ עַל הַחֻצְפָּן

12

הַתְרָסוֹת… הַתְרָסוֹת… מְצֻיָּד… מְצֻיָּד… נָפַל… נָפַל… חָתוּל… חָתוּל… שָׂפָם… שָׂפָם… מֵתִים… מֵתִים… יְרִיּוֹת… יְרִיּוֹת… מְמֻקָּדוֹת… מְמֻקָּדוֹת… זְנָבוֹת… זְנָבוֹת… אַשְׁפָּתוֹת… אַשְׁפָּתוֹת…

13

בָּעִתּוֹנוּת נִכְתַּב: "הֶחָתוּל לֹא נִרְצַח אֶלָּא מֵת מָוֶת טִבְעִי",

וְהַכַּתֶּבֶת הוֹסִיפָה "שֶׁזֶּה מָוֶת צִינִי!", וְלֹא טָרְחָה לְהָבִיא תְּמוּנָה.

דּוֹבֵר צַהַ"ל הֵגִיב: "הֶחָתוּל הָיָה בָּכִיר יָדוּעַ בְּאִרְגּוּן טֵרוֹר"

וְהוֹסִיף: "שֶׁל הַמִּיָּאוּהההההסְתַאן, וּבְהִזְדַּמְּנוּת זוֹ יֵשׁ לִזְכֹּר שֶׁצַּהַ"ל מְסַכֵּל וְלֹא רוֹצֵחַ חַיּוֹת עִם פַּרְווֹת. בְּנִגּוּד לְאוֹיְבָיו הוּא הַצָּבָא הֲכִי מוּסָרִי בַּמִּזְבָּלָה, וְצַר לוֹ עַל כָּל טָעוּת שֶׁהִתְרַחֲשָׁה".
הוֹדָעוֹת מֶמְשַׁלְתִּיּוֹת עַל דְּבַר מוֹתוֹ בְּטֶרֶם עֵת

נִתְלוּ עַל הַקִּירוֹת וּפַחֵי הָאַשְׁפָּה.

בַּהַלְוָיָה סָפְדוּ לוֹ רַבִּים, הִבְטִיחוּ וַעֲדַת חֲקִירָה

חֲתוּלֵי הָרְחוֹב כֻּלָּם צָעֲקוּ: "לָמָּה מִיָּאוּוּוּוּוּוּוּוּוּ לָמָּה"

וְעוֹד קָרְאוּ: "נִנְצֹר בְּלִבֵּנוּ אֶת הַשַּׁהִיד לָעַד"

אַחֲרֵי חֲצִי שָׁעָה הִתְפַּזְּרוּ כֻּלָּם!

חוּץ מֵאַחַת לְלֹא זָנָב, שֶׁהִתְיַפְּחָה בְּשֶׁקֶט בַּפִּנָּה.

14

וַעֲדַת הַחֲקִירָה הִתְכַּנְּסָה לְאַחַר שָׁנָה.

לְאַחַר בְּחִינָה יְסוֹדִית שֶׁל הָעֻבְדּוֹת

הִגִּיעָה לְחָמֵשׁ הַחְלָטוֹת:

הֶחָתוּל אָשֵׁם בְּמוֹתוֹ.

צַהַ"ל הוּא אָכֵן הַצָּבָא הֲכִי מוּסָרִי בַּמִּזְבָּלָה.

יֵשׁ לִגְמֹל לַקָּצִין בְּהַדְבָּקַת שְׂפָמוֹ גָּבוֹהַּ עַד לַגַּבּוֹת.

לִגְזֹר עַל הֶחָתוּל הַמֵּת עַל תְּנַאי וַעֲבוֹדוֹת שֵׁרוּת.

יֶתֶר עַל כֵּן, צַהַ"ל הוּא הַצָּבָא הֲכִי מוּסָרִי בַּגָּלַקְסְיָה.

15

הִנֵּה כָּךְ מִסְתַּיֵּם לוֹ שִׁירֵנוּ הָאֻמְלָל

הֶחָתוּל זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה מְרַצֶּה אֶת עָנְשׁוֹ עָמֹק בְּקִבְרוֹ!

הַקָּצִין עִם הַשָּׂפָם הַמֻּדְבָּק הֶחֱלִיף אֶת אִשְׁתּוֹ!

הָאַזְכָּרָה תֵּעָרֵךְ בְּטֶקֶס מְפֹאָר לְיַד פַּח הָאַשְׁפָּה!

בְּקִצּוּר, אַשְׁרֵינוּ אָנוּ הַחַיִּים בַּצַּד הַנָּכוֹן שֶׁל הַחוֹמָה,

אוּלַי כְּשֶׁיַּחְתְּכוּ אֶת הַזָּנָב לָנוּ, נוּכַל סוֹף סוֹף לָחוּשׁ בּוּשָׁה!

אֵלֶּה סִימָנֵי הַשָּׁעָה הַקְּרֵבָה רַבּוֹתַי,

אֵלֶּה סִימָנֵי הַשָּׁעָה… כִּתְבוּ זֹאת בְּדִבְרֵי הַיָּמִים…

16

קְצִינִים… קְצִינִים… חֲקִירוֹת… חֲקִירוֹת… צֶדֶק… צֶדֶק… מִשְׁפָּט… מִשְׁפָּט… מִשְׁטָרָה… מִשְׁטָרָה… כְּתוּבִים… כְּתוּבִים… שָׂפָם… שָׂפָם… זָנָב… זָנָב… קָשֶׁה… קָשֶׁה… שִׁירָה… שִׁירָה… קְשׁוּחָה… קְשׁוּחָה… חוֹמָה… חוֹמָה… אֲטוּמָה… אֲטוּמָה… מֻפְלָאָה… מֻפְלָאָה… אַשְׁפָּה… אַשְׁפָּה… רָעָה… רָעָה… מוּזָרָה… מוּזָרָה… חֲרֵבָה… חֲרֵבָה…

17

פֶּלֶא מְהַלֵּךְ אַתְּ, מוֹלֶדֶת אַשְׁפָּתוֹת חֲרֵבָה!

כתב-העת "לרוחב", של גרילה תרבות שעורכים תאמר מסאלחה, נעמה גרשי, מתי שמואלוף ואלמוג בהר עלה בימים אלו לרשת, והוא ניתן להורדה חינם. ההשקה תהיה ב-1.8 בבית העם בתל-אביבובהמשך בירושלים. לפרטים נוספים
*
צליל אברהם כתבה על כתב העת ב"תרבות וספרות" - ידיעות אחרונות

צליל אברהם כתבה על כתב העת ב"תרבות וספרות" – ידיעות אחרונות

כתב עת ספרותי חדש, "לרוחב", ראה אור באינטרנט | עידו בלאס על כתב העת ב"הארץ"

מתוך הגיליון הראשון של "לרוחב": ענבל לימור, "Sun Bath" 2008

מתוך הגיליון הראשון של "לרוחב": ענבל לימור, "Sun Bath" 2008

16.7.2012 – הארץ – גלריה – כתב עת ספרותי חדש, "לרוחב", ראה אור באינטרנט >>> גיליון ראשון של "לרוחב", כתב עת דו-לשוני לספרות של אנשי "גרילה תרבות", עלה בימים אלה לאינטרנט בעריכת מתי שמואלוף, נעמה גרשי, תאמר סאלחה ואלמוג בהר. גיליונות כתב העת, שהופק באופן עצמאי ובהתנדבות, יראו אור פעם בשנה ויכללו טקסטים בעברית ובערבית. מטרת כתב העת, על פי עורכיו, היא ליצור כתב עת המגיב למציאות ומנסה להשפיע עליה דרך יצירת מרחב ספרותי פתוח, דו לאומי ופוליטי.

"'לרוחב' קם כדי לתעד את אלה החיים", נכתב בדברי הפתיחה של הגיליון. "ללוות את התנועה המתרחשת כבר כמה שנים בתוך המרחב הציבורי שאינה מבקשת להוריד את השירה לרחוב אלא טוענת כי השירה היא הרחוב".

מתוך הגיליון הראשון של "לרוחב": ענבל לימור, "Sun Bath" 2008
הגיליון הראשון, הכולל 130 עמודים, מוקדש לנושא "חורבן" ומתמקד בשירה, אבל כולל גם אמנות, פרוזה ומסות ספרותיות. בין הכותבים נמנים המשוררים שחר מריו מרדכי, ענת זכריה, יונית נעמן, ואן נויין, אמירה הס, ג'ודעת עיד וראג'י בטחיש, האמנים לארי אברמסון, מאג'דה חלבי מרעי וענבל לימור. בגיליון מופיע פרק ראשון מתוך רומן חדש של הסופר והמשורר מואיז בן הראש, וסיפור של הסופר עמיחי שלו.

את הגיליון אפשר לקרוא ולהוריד בכתובת http://www.gerila.co.il/wide01. ב 1 באוגוסט יתקיים ערב השקה ב"בית העם" בשדרות רוטשילד בתל אביב.

תודה לעידו בלאס!!!

توطئه – להביט בחורבן בעיניים פקוחות

לרוחב, כתב-עת חדש, גיליון ראשון: חורבן

לרוחב, כתב-עת חדש, גיליון ראשון: חורבן

כתב-העת "לרוחב", של גרילה תרבות שערכנו יחדיו: תאמר מסאלחה, נעמה גרשי, אלמוג בהר ומתי שמואלוף עלה בימים אלו לרשת, והוא ניתן להורדה חינם. ההשקה תהיה ב-1.8 בבית העם בתל-אביב, ובהמשך בירושלים. לפרטים נוספים.

תודה לאבי בוחבוט על העיצוב הרגיש והזירוז והשותפות, ולכל המשתתפים: ארז ביטון, מאג'דה חלבי מרעי, ינאי ישראלי, עידית גבאי, הישאם נפאע, עמיחי שלו, עתליה שחר, יונית נעמן, ראג'י בטחיש, מואיז בן-הראש, דני רוזנברג, ענת זכריה, יסמין דאהר, ענבל לימור, יוסי דברה, שבתאי מג'ר, אליק אלחנן, עמוס קושניר, ואן נויין, יובל פז, אברהם אילת, דניאל שוורץ, ג'ודת עיד, איתן קלינסקי, שחר מריו מרדכי, חמוטל פישמן, והיב נדים והבה, לארי אברמסון, מיה אנגלר-ספקטור, אמירה הס, ערן שקין.

אני שמח להביא את פתח הדבר של כתב העת לקוראי "המבוקש מס' 2"

דברי הפתיחה של הגיליון בעברית ובערבית 

בתחילה היה הצורך, אחר כך המניפסט חוצב הלהבות ואז הפאתוס והידיעה הברורה כי כך צריך והפרסום בעיתונים ומיפוי המרחב וניפוץ הלשון וההחלטיות מי שייך לכאן ומי לא. ואז אפשר לשבת בקפה וללחוץ ידי בחורות צעירות או בחורים צעירים נלהבים בחולצות קטנות צמודות ולהרגיש נכון, ומשפיע וחשוב. המהפכה הושלמה.

ומה אם יהיה זה הפוך, ואנו צאצאים חיוורים של מהפכה ספרותית כושלת לא נכתוב מניפסטים, לא נאמר דבר בביטחון גדול, נוותר על חידוש וניפוץ והחלטיות. נשתמש בתנועות קטנות חשובות או גדולות מיותרות, לא נתעקש על מהות, על הגדרות, על חדשנות, לא נתעקש לומר או להיות משהו שלא היה כאן מעולם או לטעון משהו שלא נראה כמותו.

יהיה זה תרגיל במינוריות. לא בשוליות. במלאכת צירוף ותיעוד של דבר מה אחר המתרחש כבר כמה שנים בשדה הספרות. יהיה זה תיעוד של הגבולות הנוזלים בין המציאות לפיקציה, בין מי שהוא איש ספרות למי שאינו. הפוליטיקה מעולם לא חדלה להיות חלק מעולם הספרות שלנו. עכשיו אפשר אולי להסיר את הכסות של אנשי ספרות נאורים, של איכות ללא פשרות. קוואפיס מת, גם אלתרמן ודרוויש ויונה וולך. ספרות מתרחשת במקום בו יש חיים.

"לרוחב" קם כדי לתעד את אלו החיים. ללוות את התנועה המתרחשת כבר כמה שנים בתוך המרחב הציבורי שאינה מבקשת להוריד את השירה לרחוב אלא טוענת כי השירה היא הרחוב. ואנשי הספרות אינם משקיפים אלא חלק מהמאבק החברתי. לכן כתב העת אינו מבקש להגדיר דרך ספרותית חדשה אלא להגדיר את הרחוב. איך צריך היה הרחוב להיראות. מה צריכה היתה להיות שיחת היום בו, באיזו שפה ידברו, מי יהיו השכנים.

לכן בחרנו בעברית וערבית להיות שפות הרחוב, שלעיתים מובנות הן ולעיתים לא. קיומן אינו תלוי זו בקיומה של זו. רצינו גם להפוך את הרחוב למקום בטוח. לא בעזרת שומרי סף, אלא בעזרת הקפיצה פנימה אל תוך מה שמפחיד אותנו יותר מכל. אל תוך מה שנראה כעומד בבסיס אידיאולוגית ההפחדה והחרדה שמפעפעת ברחובות ההורים שלנו בחיפה, בדבורייה, ברעננה ובאשקלון. ברחוב שלנו אנחנו רוצים לבחור לבד ממה ראוי וממה לא ראוי לפחד.

כך בחרנו לפתוח את הגליון הראשון בדיון על החורבן ועל הפחד ממנו. החורבן שמאיים על החדש עוד בטרם נבנה. שמאפשר את הפשעים הגדולים ביותר בשמו רק כדי למנוע את התרחשותו. החורבן כך נדמה לוקח מאיתנו את האפשרות לבחור, את האפשרות להרגיש משהו לבד. בהצביעו על הסכנה הוא מסמן אותנו כקבוצה נבדלת. מי הוא ה"אנחנו" המוגדר על ידי הפחד מן החורבן? ענת זכריה מציפה בשירה את השאלה ומשאירה אותה פתוחה, פרומה. השפה כך נדמה מאפשרת הגדרה ראשונית של הקבוצה, אבל אבדן השפה או שיבושה, מחזיר אותנו כך נדמה ללא תשובה, אל נקודת ההתחלה. אל הערבית שמעורבבת בעברית אצל אמירה הס, אל הזהות המסוכסכת, הפרדוקסלית של ג'ודאת עיד.

החורבן, כך הסתמן ככל שנאספו החומרים לגיליון, אינו נעלם כשמביטים בו מקרוב. אך הוא שונה מזה עליו למדנו בבית הספר, מזה הנקרא בחדשות. כשמביטים בחורבן בעיניים פקוחות הוא לובש ופושט צורה ללא הרף. הוא אינו אחיד, הוא אינו שלנו או שלהם. רגע אחד הוא אידיאולוגיה כפי שמתאר אליק אלחנן במאמרו ורגע אחר הוא דימוי או סצינה מסרט שסופה ותחילה ידועים מראש לכל, כמו בשירה של מיה אנגלר ספקטור או המקום בו נוצקת משמעות למושג "אני" כמו בסיפורו הקצר של עמיחי שלו, והוא יכול גם להיות מטאפורה או פארודיה על עליבות המאבק כמו בשירו האירוני של תאמר מסאלחה על מגרש הרוסים.

ריבוי הצורות של החורבן הופך את סדר הדברים. מחייב אותנו לתאר אותו במקום לאפשר לו להגדיר אותנו. הריבוי מאפשר להביט לחורבן בעיניים ולראות את עינינו שלנו משתקפות בתוכו, לגלות שפרצופו כפרצופינו. הדיבור על החורבן מאפשר לדבר על מי שאנחנו עכשיו. גלויות. מאפשר לשקר קצת פחות או לפחות לספר רק שקרים מצחיקים. כך אולי יהיה קל יותר לבחור להתרחק ממנו או להקטין את כוחו. הפנים יהיו גלויות יותר ואיש ברחוב שלנו לא ישלח ידיים עייפות לחטט לנו בתיקים.

כך חשבנו להתחיל את הגליון הראשון של "לרוחב". הכל פתוח ונגיש. אפשר לפתוח ולסגור ולהוריד להקטין להגדיל להדפיס לתרגם לשלוח ולקבל. הפורמט האינטרנטי, כך אנו מקווים, יאפשר לכתב העת להציע את עצמו בבתים ובמחשבים רבים ככל האפשר, יאפשר גם לקחת את מה שרוצים לקחת ולהמנע מן השאר.

נעמה גרשי, תאמר מסאלחה, מתי שמואלוף, אלמוג בהר

توطئه

في البداية كانت الحاجه ثم البيان العقائدي الناري ومن بعده المشاعر الجياشه والادراك القاطع بأن هذا ما وجب ان يكون. ومن ثمة الاشهار في الجرائد ومسح المجال وتحطيم اللسان وأخذ القرار الفيصل من الذي ينتمي الى هنا ومن لا. بعد كل هذا يمكننا الجلوس في مقهى ومصافحة شاباتٍ او شبان يافعين مرتديين بلائز ضيقة وأن نشعر بالرضى والتأثير والأهميه, ها قد اكتملة الثورة!

لكن ماذا لو كان واقعنا نقيد هذه الصورة, ونحن لسنا سوى خلفاً شاحباً لثورة فاشلة! لن نكتب بياناتٍ, ولن نقول شيئاً بثقه كبيرة, وسنرفع أيدينا عن محاولة التجديد والتحطيم والحزم. وعوضاً عن ذلك سنستخدم حركاتٍ صغيرة ذات أهمية او خطوات كبيرة دون جدوى تذكر, لن نصر على فحوى او على تعريف أو على تجديد, لن نصر على قول شيئ او على أن نكون شيئاً ما لم يكن له نظيرٌ من قبل, او ان ندعي بأن ما نقدمه لم يتم تقديمه من قبل.

سيكون هذا بمثابة تمرين في تذليل الذات والمقولة ولا نعني بذلك تهميشها, بل العكوف على صنعة   المزج والتوثيق لشيئ آخر يحدث منذ بضع سنين في مجال الأدب. سيكون هذا توثيقاً للحدود الهلامية بين الواقع والخيال, بين الأدباء ومن ليسوا كذلك. فالسياسة كما الواقع لم تتوقف يوماً على أن تكون جزءاً من عالمنا الأدبي. ربما سنتمكن لآن من ازالت الأقنعة عن أدباء متنورين, عن ادعائات الأدب الرفيع الذي لايساوم في الجودة. فلقد مات كونستاندينوس كفافيس وألترمان ويونه فولخ ومحمود درويش ونزار قباني والأدب لا يكون ولا يصنع الا في مكان تتواجد به الحياة والأحياء.

لقد تم انشاء مجلة "مقطع عرضي" لتوثيق ؤلائك الذين ما زالوا على قيد الحياة, ولمرافقة الحراك الجاري منذ عدة سنين داخل الحييز العام لأشخاص لا يطالبون انزال الشعر الى الشارع, بل انهم يدعون ان الشعر هو الشارع عينه بنبضه وتطلعاته, الادباء هم جزئ منه وهم يمثلون جزئ من الحراك السياسي والنضال الاجتماعي والمجتمعي فيه, وعليه فان هذه المجلة الأدبية لا تسعى الى تعريف ورسم معالم أدبية جديدة انما تحاول تعريف ورسم معالم الشارع والحيز العام, كيف يجب أن يكون, وأي خطابٍ عليه أن يتضمن وأي مواضيع يتوجب أن يتحدثوا عنها بداخله, أي لغةٍ يتحدثون بداخله, ومن يكونوا جيرانه.

من هذا المنطلق اخترنا العربية والعبرية لتكون لغة الشارع التي تكون أحياناً مفهومة وأخرى مبهمة, وجودهن ليس متعلق ببعضهن البعض. لقد أردنا بأن نجعل من الشارع مكاناً أكثر أماناً لا بواسطة زيادة الحراس والرقباء بل بواسطة الغوص داخل ما يخيفنا, داخل ما نرى انه في صلب ايديولوجيا التخويف والقلق الذي تنبض به شوارع آبائنا في حيفا, دبورية, رعنانه, وعسقلان. نريد أن يكون لنا حق الاختيار بما نراه أهلاً لأن نخافه أو لا نخافه وأن لا نورث الخوف كما نورث المتاع.

وعليه فلقد اخترنا أن نستهل عددنا الأول بالخراب والخوف منه, ذات الخراب الذي يهدد بتقويض الجديد من قبل أن يبنى, وهو ذاته الذي يتيح ويشرعن لاقتراف الجرائم الجسام باسمه وبدعوى منع حصوله. الخراب كما يبدو قد سلب منا امكانية الاختيار, امكانية ان يشعر المرء شيئاً ما بمفرده. الاشارة الى الخطر هي دلالة على ما نعتبره كجزئ خارجي أو كمجموعة مختلفة. وعليه فان السؤال من هو ذلك ال"نحن" المعرف بواسطة الخوف من الخراب, كما تتسائل الشاعرة "عنات زخاريا" في قصيدتها من دون أن تعطينا جواباً على سؤالها هذا الذي يبقينا مع حرج اللا جواب.

 للغة على ما يبدو المقدرة لاعطاء تعريف أولي للمجمعة, لكن ضياع اللغة أو تفكيكها يعيدنا الى مرحلة اللا جواب, الى البداية, الى العربية الموشحة بالعبرية كما هو عند الشاعرة "أميره هس", الى الهوية المتنازعة والمتناقضه كما هو عند الكاتب جودات عيد.

كلما أخذت المواد لهذا العدد بالتجمع أكثر فأكثر, تبين لنا أن الخراب لا يختفي عندما ننظر اليه عن قرب, لكنه يختلف عن هذا الذي درسناه في المدرسة, وقرأناه في الأخبار. فعندما نمعمن النظر اليه يتضح لنا, أن هذا الخراب ليس موحداً أو متواصلاً وهو ليس "لنا" أو "لهم" فهو في لحظةٍ واحدة الايديولوجيا كما يصفها الكاتب "اليك حنان" في مقاله, وفي اخرى هو وصف أو مقطع من فيلم نهايته معروفه مسبقاً للجميع كما هو الحال في قصيدة الشاعرة "مايا انجلر سبيكتور" أو مكان يَصُب فيه المعنى والمفهوم لمصطلح ال"أنا" كما هو الحال في قصة الروائي "عميخاي شليف", فتنوع أشكال وأوصاف الخراب يقلب نظام الأشياء ليلزمنا بأن نصف ماهيته لذاتنا بدل أن ندعه يعرف ماهيتنا هو. هذا التنوع يتيح لنا أن ننظر للخراب عن كثب لكي نرى عيوننا التي تنعكس وترتسم في داخله, لأن وجهه هو وجهنا نحن.

الحديث عن الخراب يتيح لنا ان نتحدث بوضوح عن هويتنا الحالية, يتيح لنا أن نكذب أقل أو على الأقل أن ناتي بأكاذيب مضحكة, بهذا الشكل قد نستطيع الابتعاد عنه أو تحجيم ستوطه الطاغية, وبهذا الشكل تصبح الوجوه مكشوفةٌ أكثر ومخيفة أقل مما قد تشجع رجل الشارع بأن لا يبعث يدان متعبتان لتفتيش الحقائبنا.

هكذا ارتأينا أن نبدأ عددنا الأول لمجلة "مقطع عرضي" بجعل كلِ شيئ يسيراً ومفتوحاً على مصرعيه, كل ما في المجله يمكن فتحه واغلقاه, تصغره وتكبيره, طباعته وترجمته, بعثه واستقباله, اختيار الصيغة الألكترونية للمجلة سيتيح كما نأمل للمجلة أن تعرض نفسها على بيوتٍ وحواسيب كثيرة, مما يتيح للقارئ أن يأخذ ما يريد أخذه والامتناع عن الباقي.

نعمه جرشي, تامر مصالحة, ماتي شموئيلوف, الموج بيهار

שמחות לבשר על השקת כתב העת לרוחב בבית העם

אנו שמחים וגאים להזמין אתכם להשקה של כתב העת "לרוחב"- כתב העת החדש של גרילה תרבות. הרבה כוחות חברו כדי להוציא אותו לאור, פוליטי, חינמי, אינטרנטי, בערבית ובעברית. ואנחנו מקווים שהצלחנו לעמוד במשימה שהצבנו לעצמנו וליצור כתב עת ספרותי שישקף את הלך הרוח של התקופה הזו.

ההשקה תערך ב1 באוגוסט בבית העם, רחוב רוטשילד 69, תל אביב, בשעה 20:00 בערב.

פייסבוק

משתתפים לפי א.ב.:

  • אבי בוחבוט
  • אלמוג בהר
  • ארז ביטון
  • יונית נעמן
  • מתי שמואלוף
  • נעמה גרשי
  • עמיחי שלו
  • ראג'י באטחיש
  • תאמר מסאלחה

עוד משתתפים ב"לרוחב": האמנים עידית גבאי, עתליה שחר, דני רוזנברג, ענבל לימור, חמוטל פישמן, אברהם אילת, ערן שקין, המשוררים איתן קלינסקי, והיב נדים והבה, ג'ודאת עיד, אלמוג בהר, ענת זכריה, ינאי ישראלי, יוסי דברה, עמוס קושניר, מיה אנגלר ספקטור, שבתאי מג'ר, יובל פז, שחר מריו מרדכי, ונעמה גרשי, הסופרים אברהים מוואסי ודניאל שוורץ.

בקרוב נפרסם את הרשימה המלאה של המוזיקאים והיוצרים שישתתפו בערב.

נשמח לראות ולשמוע אתכם… הכניסה כמובן חינם…

לכל שאלה, פרטים וכד' – פנו אלינו בבקשה במייל: larochav@gmail.com

מערכת לרוחב: אלמוג בהר, תאמר מסאלחה, מתי שמואלוף, נעמה גרשי ומעצב הגיליון אבי בוחבוט

%d בלוגרים אהבו את זה: