ארכיון | דצמבר 2013

ים של דמעות || קבוצת "ערס פואטיקה" רוצה לעשות מהפכה בשירה העברית

Ars Poetics Cover
הם לא חוששים להבליט את התרבות המזרחית, הם לא פוחדים שיקראו להם "ערסים" והם לא מחכים לאישור מהממסד הספרותי. איך הצליחה "ערס פואטיקה" להתסיס את עולם השירה בארץ ולמשוך קהל רב לאירועים שלה? אלי אליהו במאמר מעולה בעיתון "הארץ"

שירה היא קולו של האינדיבידואל, אבל כאשר כמה משוררים ישראלים מתחילים לדבר בקול דומה – על הגוונים השונים, אבל מתוך עמדה דומה מול החברה והעולם – אפשר שזה מעיד על מהלך רחב יותר בשירה, על תפנית לאזור אחר, אזור שהשירה העברית עוד לא דרכה בו. ייתכן שזה מה שקורה עם החבורה שהלכה והתגבשה סביב ערבי השירה של "ערס פואטיקה". השם "ערס פואטיקה" מעיד על השינוי המרכזי שהסצינה הזאת מביאה אל השירה הישראלית: הבלטת התרבות המזרחית מבלי להתנצל, מבלי להסתיר או לטשטש, מבלי לנסות להתאים אותה לקודים של התרבות המערבית ומבלי לחכות לאישורים של החברה ושל ההגמוניה הספרותית.

צפו: משוררי/ות גרילה תרבות וערס פואטיקה בהפגנת "נס לא קרה לנו"

בערבים של "ערס פואטיקה", שמשלבים על פי הגדרת המארגנים "שירה, חאפלה וריקודי בטן", השתתפו עד היום לא מעט משוררים (מלבד ערבי השירה גם התפרסמה אסופת שירים של המשתתפים וביום חמישי (ה-5 לדצמבר), תושק האסופה השנייה שלהם בתיאטרון הערבי־עברי ביפו). בפגישה עם ארבעה מהבולטים שבהם מתברר כי יש להם הרבה דברים משותפים, אבל הם גם שונים זה מזה. רועי חסן (בן 30) ושלומי חתוכה (בן 35), שהוא גם פעיל חברתי, מגובשים בדעותיהם הפוליטיות וחדורים להט מהפכני, ואילו ישראל דדון (בן 25) הוא הפילוסוף, המיסטיקן. "הוא בעליונים", אומרת עליו עדי קיסר. קיסר (בת 33) היא היוזמת והרוח החיה מאחורי "ערס פואטיקה". אנחנו לא "קבוצה", הם מדגישים. "אפשר לומר שאנחנו גל", אומר דדון, "משהו שעולה למעלה מתוך הים השקט ואז אולי שוכך בחזרה".

"הלכתי להרבה ערבי שירה בעיר ולא מצאתי את עצמי", מספרת קיסר על ראשיתה של "ערס פואטיקה". "הרגשתי שני דברים: שלא הייתי רוצה לקרוא בערב כזה. לא הרגשתי שייכת מבחינת האווירה. והדבר השני הוא שהייתי מצפה שבערב שירה יהיו לפחות שלושה אנשים שיפוצצו לי את המוח. וזה לא קרה. זה היה יותר כמו מועדון סגור של חברים. ואז יצא שהקראתי שיר באחד מאירועי 'הלילה השחור'; זה היה ערב שהרגשתי בו נוח, ושמעתי בו את שלומי קורא. אחרי כמה זמן הרגשתי שאני רוצה שיהיה ערב שירה שאשמח ללכת אליו, ומפני שאני גם מתקלטת מוזיקה מזרחית, אז החלטתי לעשות את זה עם מוזיקה".

הערב הראשון היה בבר "זבולון 10" בתל אביב. "היה ערב גשום, סערות, רוח. הקראתי שיר על סבתא שלי לצלילי מוזיקה תימנית", מספרת קיסר.

גם דדון מספר שבערבי "ערס פואטיקה" היתה לו הרגשה נוחה יותר להקריא את השירים שלו. "החוויה שלי ב'ערס פואטיקה' היא שיש איזו הרגשה של משפחה", הוא אומר, "אין כוחנות, יש יכולת להכיל מורכבות".

"זה כי אני אשה", צוחקת קיסר. זה באמת דבר בולט. קיסר אינה האשה היחידה בין מובילי המאבק של התרבות המזרחית להכרה. אפשר להזכיר את שירה אוחיון, שולה קשת, מירב אלוש לברון, יפעת ביטון ועוד רבות אחרות, שמובילות את המאבק הזה, כל אחת בתחומה.

ערבי השירה שיזמה קיסר משכו אליהם קהל לא קטן ביחס לערבי שירה, אבל החשיפה הגדולה הגיעה בעקבות פרסום שיריהם של שלומי חתוכה ורועי חסן בחודשים האחרונים במוסף "תרבות וספרות" של "הארץ". במיוחד עורר פולמוס שירו הישיר והבוטה של חסן "מדינת אשכנז", גם סביב ההתבטאויות החריפות הנשמעות בו, הכוללות בין היתר את המשפטים "לֹא הִתְאַבַּלְתִּי עַל קַנְיוּק/ וְשָׂרַפְתִּי אֶת הַסְּפָרִים שֶׁל נָתָן זַךְ", וגם סביב ערכו האסתטי־פואטי. חסן, שעובד כעת על ספר שירה ראשון, גם פירסם כמה מאמרים במדור הדעות של "הארץ" בהם תקף את ההגמוניה, האשים בגזענות את נתן זך, חיים חפר, נפתלי הרץ אימבר, ואף כתב: "כשאני שומע את 'התקווה' אני אינסטינקטיבית חושב כי את מלותיו של אדם זה אינני רוצה לכבד".

קיסר דווקא שבה ומדגישה כי לא ייסדה את הערבים האלה מתוך אג'נדה פוליטית או כמחאה מזרחית, אלא רק מתוך רצון לבנות סביבה שבה תוכל להרגיש בנוח עם עולמה התרבותי. "המשוררים האלה", היא אומרת על חבריה, "כותבים כל מיני שירים, לא רק כאלה שקשורים לעניין המזרחי".

"גם כשאני כותב שיר אהבה הוא יהיה מנקודת מבט של מזרחי", אומר, לעומת זאת, חסן. "כי אני מה לעשות מזרחי. אז בטח כשאכתוב שירה פוליטית זה יהיה מתוך נקודת מבט מזרחית".

מה זו נקודת מבט מזרחית?

"מבחינתי זו שאלה מאוד פשוטה. זו נקודת המבט שלי. של רועי חסן, בעולם הזה. נולדתי להורים מזרחיים. גדלתי בבית מזרחי וקיבלתי חינוך מזרחי. מה זה חינוך מזרחי? זה החינוך שקיבלתי בבית שלי".

אבל קיבלת חינוך ישראלי.

"נכון. בעל כורחי. בכל מיני צינורות שהייתי צריך לעבור דרכם. וזה הדיסוננס שיש לי בראש. בין הבית ובין החינוך שקיבלתי בעל כורחי. אני לא רואה בשיר שלי התרסה. כתבתי שיר מתוך העולם שלי. ברור לי שבאידיאולוגיה שלי אני יותר מיליטנטי מעדי. מה שחשוב זה שאני הופך את זה לאמנות. כתבתי שיר, לא מתוך רצון לריב עם אף אחד. תזדעזעו כמה שאתם רוצים, תחשבו איך החיים שלי נראים, אם אתם מזדעזעים משיר שמדבר על הדברים האלה".

"בשבילי המהות של האמן היא לפתוח, לא לסגור", אומרת קיסר. "באו אלי אנשים ואמרו למה קוראים אצלכם גם אשכנזים, זה צריך להיות רק למזרחים. ואני אמרתי 'ממש לא'. אני לא רוצה לסגור את עצמי כיוצרת. גם ככה אנשים אחרים יעשו את זה. לי היה חשוב עניין התרבות שלי. הקאנון פה מאוד מערבי, מאוד לבן. בתואר שני בתסריטאות, כל המחזות שלומדים הם מאנגליה וארצות הברית. מה, לא נכתבים מחזות באיראן, במצרים? זה לא ישראל המציאה. זה סדר יום מערבי, גברי, לבן, ואני במקום מאוד נמוך בשרשרת הזאת".

העיסוק בתכנים מזרחיים מובהקים ובמחיקה של התרבות המזרחית אינו חדש בשירה העברית. משוררים כמו סמי שלום שטרית, מואיז בן הראש, אלמוג בהר ומתי שמואלוף, שאף סייע רבות לקיסר כשהחלה לארגן את הערבים הראשונים, כתבו על כך קודם לכן. אז מה בעצם ההבדל, מדוע הקול הזה מושך פתאום יותר תשומת לב?

"יש לנו היום יותר כוח", אומר חתוכה. "כשאבא שלי ניסה לפרוץ עם המוזיקה שלו, זה היה נישה. היום המוזיקה המזרחית כבר פרצה. גם השירה עושה את זה באותה דרך. בזכות פייסבוק והאינטרנט, ההייררכיה הרבה פחות חמורה, זה עוזר לפרוץ. להגיע ישירות לקהל".

"כדי שזה יקרה צריך שתהיה לזה תשתית", אומר דדון, "המוזיקה עשתה את זה קודם. השירה נותרה פריבילגית. אבל ברגע שנבנה הבסיס הזה של המוזיקה, זה איפשר לדור הבא ליצור גם תרבות נוספת על גבי התרבות הקיימת".
עדי קיסר (בגבה למצלמה) בערב של "ערס פואטיקה" בחודש שעבר ב"פסאז'" בדרום תל אביב
עדי קיסר (בגבה למצלמה) בערב של "ערס פואטיקה" בחודש שעבר ב"פסאז'" בדרום תל אביב . צילום: גנדי שקולניק

"אנחנו לא פועלים היום בחלל ריק", מוסיפה קיסר, "אני לא רוצה לקרוא לזה התעוררות, אבל יש דור אחר. דור שרכש השכלה גבוהה והגיע לגיל שהוא משתלב בכל מיני מקומות, וזה מתחיל לצאת החוצה. יש את האתר 'קפה גיברלטר', את 'קהילות שרות' (ארגון הפועל להחדרת מסורת הפיוט המזרחי לתרבות הישראלית, א"א). זה לא ואקום. חוץ מזה יש כוח לזה שאנחנו קבוצה ושיש המשכיות לערבים האלה. משוררים שפעלו בנפרד יכלו פחות לבלוט".

חתוכה: "זה לא רק התוכן, זו גם האסתטיקה. הערך הראשון הוא תמיד ערך אסתטי. הרבה תשומת לב לצורה ולאיך אתה כותב שיר. אנחנו כותבים שירים נגישים יותר, ישירים. לא מוצפנים".

"אצלי זה מחושב", אומר חסן, "השפה, הצורה. חשוב לי לראות את אבא שלי מול העיניים, לדבר בשפה של אמא שלי. לא לנסות ליצור איזו הוויה מקובלת או לשחק איזה משחק שהוא לא שלי".

דדון פחות נחרץ בטענותיו. "לי קשה להבחין איפה הדיכוי של הממסד ואיפה הדיכוי של החיים עצמם", הוא אומר. "רק במקרים ספורים ידעתי להבדיל. בהתחלה יש הרבה אפור. וקטעי הספוקן הראשונים שיצרתי מדברים על האפור הזה, על הדיכוי הכללי. ורק אחר כך עברתי שלב. לומר 'אשכנזים' צריך אומץ".

"אני הבנתי את הבעיה רק בצבא", אומרת קיסר. "הייתי מדריכת חי"ר, זה היה קורס די יוקרתי, וכשהסתכלתי סביבי לא ראיתי הרבה כמוני, ואז חיברתי את הנקודות. התחלתי לשאול שאלות. ההייררכיות מתחילות בשפה, למשל כינויים כמו מוזיקה אתנית או מוזיקת עולם. הביטלס לא עשו מוזיקת עולם? רק התימנים הם אתניים? אני רוצה שאנשים יתעכבו על השאלות האלה, שיתעכבו על המלה ערס. בסופו של יום אם ישימו תמונה שלי ושל מישהי לבנה וישאלו מי הערסית, יצביעו עלי. אבל אם אתם רוצים לקרוא למי שאוהב את 'כוכבי מרום' של אבי סינואני ערס, אז תקראו גם לי ערסית".

לפעמים קשה להבין אם אתם יוצאים נגד הסטריאוטיפים שמופנים כלפי מזרחים או מאמצים אותם מתוך תחושת גאווה?

קיסר: "הסטריאוטיפים לא מעניינים אותי. אני חיה מוזרה שאי אפשר להכיל אותה. חן אלמליח, שמתקלטת באירועים של 'ערס פואטיקה', אמרה משהו יפה. מישהו אמר לה למה אתם צריכים להיות כאלה קיצוניים ומיליטנטיים, תגיעו לאמצע. אז היא אמרה לו: 'אמצע? אני האמצע. אני באה מבית מזרחי וגדלתי בסביבה מאוד מערבית. אתם לא באמצע, אתם רק מושפעים מתרבות מערבית ומדחיקים את העובדה שאנחנו חיים במזרח התיכון ושחצי מהאוכלוסייה הגיעה מארצות ערב. אני שומעת אום כלתום וגם את להקת 'רדיוהד'. אני האמצע'".

"יש לי איזו תזה בנוגע לשפה מקולקלת", אומר חסן, "היא קיימת והיא מוטמעת מאוד עמוק. ויש שתי אופציות: או להילחם בה ולמחוק אותה, או ליצור מתוכה, להמציא אותה מחדש, לגרום לה לקבל היבט שונה, אחר. אני חושב שזה מה שקורה באירועים כמו 'ערס פואטיקה' או בהצגה 'פרחה שם יפה'".

"אני מרגיש שיש לנו אחריות גדולה", מסכם חתוכה, "אחריות לדרוש הכרה גם במיעוטים אחרים. צריך לפקוח עיניים. כשאתה דורש צדק לקבוצה שלך, צריך לדרוש גם לקבוצות אחרות. כמובן, כשיהיה לנו כוח, נוכל לעשות את זה. יש לנו חובה כלפי נשים, ערבים, הומואים ולסביות"

המשורר אחמד פואד ניג'ם מת

המשורר המצרי אחמד פואד ניג'ם, שנודע בשירתו המהפכנית ובביקורתו הנוקבת על מנהיגים פוליטיים, מת היום (שלישי) והוא בן 84. ניג'ם נכלא למשך 18 שנה בבית סוהר מצרי בשל ביקורתו הקולנית על הנשיאים גמאל נאצר, אנואר סאדאת וחוסני מובארק.

הוא התפרסם כקול המחאה ב-1967 כאשר כתב שירים על המלחמה. בעת ההתקוממות נגד מובארק ב-2011 ציטטו המפגינים בכיכר תחריר בקהיר משיריו. הוא נחשב לגיבור עממי מצרי.

תאמר מסאלחה, פעיל בקבוצת "גרילה תרבות" ואחד מעורכי כתב העת "לרוחב", פירסם בבלוג שלו באתר "הארץ" תרגום לשירו של ניג'ם: "והחיים הם מרירים (…) כמה שהם מרירים/הנח את סל הסבלים, ליד סל הסבלים/ ושב חופני, הדלק סיגריה בן אחים". שירו של ניג'ם, "אני לא מפחד", תורגם לעברית על ידי אסמא אגבארייה־זחאלקה ויהושע סימון באתר ynet.

מיה סלע – הארץ

אדם שניסה להצית עצמו, פעילים, משוררים ואמנים מדליקים נרות חנוכה ומוחים נגד מדיניות הממשלה שהביאה שישה אנשים להצית עצמם בשנה האחרונה. אירוע של "גרילה תרבות" ו"רבנים למען זכויות האדם"

היום, יום שלישי, 3 בדצמבר, נר שביעי של חנוכה, ב-19:30, נתכנס לאירוע מחאה והדלקת נרות חנוכה, בככר הבימה בתל אביב.

אדם שניסה להצית עצמו, פעילים, משוררים ואמנים מדליקים נרות חנוכה ומוחים נגד מדיניות הממשלה שהביאה שישה אנשים להצית עצמם בשנה האחרונה. אירוע של "גרילה תרבות" ו"רבנים למען זכויות האדם".

בחנוכה אנחנו חוגגים ומספרים את סיפור הכד האחד, שהספיק ל- 8 ימים, המעט שהספיק לרבים. אך בישראל 2013 השפע רב, אולם הוא מגיע למעטים בלבד ויותר ויותר מאיתנו מוצאים עצמם חסרי כל.

חנוכה הוא חג האור, אולם החושך שהביאה עלינו ממשלת ישראל, הביא לכך שכבר שישה אנשים הציתו עצמם בשנה האחרונה, משום שהתיאשו מהסיכוי לצאת מהחובות, מהאבטלה ומאכזריות הבנקים וביטוח לאומי וההוצאה לפועל.

אין אנו זקוקים לנס. סילמן, מפעי, זוזוליה ושלושה אחרים, שאיננו יודעים את שמותיהם, או שמשפחתם מבקשת שלא לפרסם את שמם ועמם רבים רבים אחרים, ככל הנראה מאות, שכלל לא שמענו על מותם, שנעשה בפרטיות ביתם ובמחשכים – כולם לא היו זקוקים לנס. הם היו זקוקים לממשלה שתמלא את תפקידה. שתדאג לכך שאנשים עובדים יוכלו להתפרנס בכבוד מעבודתם ושתדאג לכך, שמערכות הרווחה, יוכלו לתת סיוע בעת משבר ושמערכות המשפט וההוצאה לפועל לא ינהגו כאילו הם עובדים בשביל הבנקים אלא יסתכלו על האדם כאדם ועל המצוי במצוקה כזקוק לעזרה ולא כמי שיש להשפילו עד יאוש.

אין אנו זקוקים לנס. אנו זקוקים לממשלה שתיקח אחריות ובהעדר ממשלה כזו, אנחנו זקוקים לציבור מודע, חזק ומחוייב, שידרוש מהממשלה לפעול למען אזרחיה ולא לעסוק כל העת באיומים בטחוניים מומצאים, שיבטיחו שהציבור ישמור על השקט מרוב אימה.

אין אנו זקוקים לנס. אנו זקוקים לקהל גדול ורב שיצא לרחובות, שיכתוב תגובות לעיתונים, שיעלה לשידור ברדיו, שישלח מכתבים לקובעי המדיניות ושיזעק בקול גדול – עד שיהיה מי שישמע וחשוב מזה, עד שיקום מי שיעשה.

על כן, ביום שלישי, 3 בדצמבר, נר שביעי של חנוכה, נתכנס לאירוע מחאה והדלקת נרות חנוכה, לזכר אלה שלא היו זקוקים לניסים, אלא למדיניות חברתית הוגנת!

בטקס ינשאו דברים לזכר הנופלים במערכה הכלכלית ויקראו שירי מחאה.

בהשתתפות:

מרדכי כהן שהצית עצמו כאקט מחאתי על מצוקתו הכלכלית

הרב עידית לב (שומרי משפט)

פעילים חברתיים

משוררי גרילה תרבות:

  •     רועי צ׳יקי ארד
  •     יחזקאל נפשי
  •     שלומי חתוכה
  •     רועי חסן
  •     יודית שחר
  •     תהילה חכימי
  •     עדי עסיס
  •     אלפרד כהן
  •     דניאל באומגרטן
  •     תהל פרוש
  •     דנה לובינסקי
  •     אבנר עמית
  •     ענבל אשל כהנסקי
  •     רון דהן
  •     איילה חננאל

גרילה תרבות cultural guerrilla عصابات ثقافة

https://www.facebook.com/events/1398509060389557/

מצ״ב שירים שנכתבו על ידי משוררי גרילה תרבות בעקבות ההצתות על רקע מצוקה כלכלית ומותם של מחוסרי דיור בעקבות התנאים הקשים ברחוב ושיוקראו במהלך ההפגנה

השיר הראשון מעת המשורר שלומי חתוכה נכתב בעקבות מספר מקרים של התאבדות והצתה על רקע כלכלי שהתרחשו בשנת 2013:

====אַל תִּתְּנוּ לָהֶם אֶקְדָּחִים | שלומי חתוכה===

אֲבָל אֵלְמָלִיח תָּלָה עַצְמוֹ –
הַחְרִימוּ גַּם אֶת הַחֲבָלִים,
וְסִילְמָן מֵת בִּשְׂרֵפָה
אִם כָּךְ אִסְפוּ אֶת הַמַּצִּיתִים
וְאִסְּרוּ עַל הָאֵשׁ
וְעַל הַיֵּאוּשׁ,
וּמָה עִם זוּגוֹת אוֹהֲבִים שֶׁנָּטְלוּ תְּרוּפוֹת?
לָכֵן בַּטְּלוּ אֶת הַמִּרְשָׁמִים,
וְאִשָּׁה אַחַת הִטְּבִּיעָה עַצְמָהּ בְּמַּיִם וְצַעַר עֲמֻקִּים
חַבוּקָהּ לָסְלָעִים
הֵבַנְתֶּם כְּבָר:
יַבְּשׁוּ אֶת הַנְּחַלִים וְהָחְבִּיאוּ אֶת הָאֲבָנִים
וּבִקְצוֹת אֶצְבְּעוֹתֵיכֶם
טַשְׁטְשׁוּ אֶת הָתוֹדָעוֹת בְּעָשָׁן הָעִתּוֹנִים
הַסְתִּירוּ אֶת הָאֱמֶת וְהַנּוֹף עִם הַמַסַכִים
וְקִרְאוּ אוֹתָם לְמִלְחָמָה –
אֲבָל אָז,
הַשִׁיבוּ בִּידֵיהֶם אֶת הָאֶקְדָּחִים,
הַתִּירוּ שׁוּב אֶת קְשִׁירַת הַחֲבָלִים,
הַבְעִירוּ אֶת הָאֵשׁ
וְאֶת הַיֵּאוּשׁ,
וְהַזְמִינוּ תְּרוּפוֹת,
וּתְנוּ לִדְמָעוֹת הָאִמָּהוֹת לְמָלֵא שׁוּב אֶת הַנְּחַלִים
וְשִׁלְחוּ אָבוֹת בִּנְדוּדִים לְחַפֵּשׂ אֶת הָאֲבָנִים
לְהַנִּיחַ עַל הַמַּצֵּבוֹת.

וְאָז,
אִסְפוּ שׁוּב אֶת הָאֶקְדָּחִים.

שיר שני של דניאל באומגרטן על ויהנס ברקו, מחוסר בית שקפא למוות בגינת לוינסקי בת״א:

===על הישן בגן | דניאל באומגרטן===

עַל הַיָּשֵׁן בַּגַּן

הַמִּתְגַּלֶּה בְּקֵץ מִלְחָמָה יוֹם-יוֹמִית

לֹא יִכָּתֵב שִׁיר שֶׁרִגְשׁוֹ הַשּׁוֹאֵג מְאֻבָּן –

כָּבוֹד הַשָּׁמוּר רַק לַנּוֹפְלִים בַּחֲזִית.

גַּם רִשּׁוּם מִשְׁטַרְתִּי קַר יֶחְסַר

לְצִיּוּן תֹּם גַּחֲלֵי הָאֵשׁ הָעֲצוּרָה בָּעֲצָמוֹת,

הַהַשְׁגָּחָה עַל הַנֶּפֶשׁ וְהַטְרָדָתָהּ

עִמָּהּ מִתְפּוֹגְגוֹת.

נִפְטַר מֵחוֹבוֹתָיו וּמֵעֹל הַצִּיּוּת,

הִשְׁתַּחְרֵר מִמּוֹסְרוֹתָיו

וּמִנִּסְיוֹנוֹת הַבִּיּוּת.

גּוּפוֹ וַחֲפָצָיו לֹא יְטֻלְטְלוּ עוֹד עַל יְדֵי הַמְפַנִּים

כָּעֵת יִזְכֶּה בְּשַׁלְוַת עוֹלָמִים,

אֵין זֶה מָוֶת הֶרוֹאִי,

מִנְעוּ אֶת הַבָּאִים!
שירו של יחזקאל נפשי שנכתב בעקבות משה סילמן:

===לדוגמא | יחזקאל נפשי===

מָוֶת הוּא רַק עֲלִיָּה

פְּרִיסָה השמיימה שֶׁל מְשַׁלֵּם הַמִּסִּים

בִּזְרוֹעוֹת רֹאשׁ הַמֶּמְשָׁלָה

שֶׁאֵינוֹ מַגִּיעַ לְעוֹלָם,

זֶה אֲשֶׁר אֵינוֹ יָבִין אֶת כְּוֵית הָאֵשׁ,

אֶת הַמְּצוּקָה,

אַחַת כְּמוֹ שֶׁל סִילְמַן

לְדֻגְמָא

שני שירים של תהילה חכימי הראשון על סילמן השני נכתב בעקבות מקרה ההצתה בחודש האחרון (17.11 של גבר בן 42 מת״א שפוטר ממקום עבודתו

Levant
_____
איש שורף עצמו לדעת
באמצע הרחוב
עשן שחור
עיר לבנה

===ישראל אלפיים ושלוש עשרה====

הקפטיליזם של העולם המערבי
מרעיב משפחות בארץ חמדת אבות
מנהיגים בתוך רכבים ממוגנים
מעשנים סיגר בפסגות ה"שלום" ועשן מתוק עולה
מעל גגות הבתים והגנים הציבוריים
בערב הם מכנסים מסיבות עיתונאים
מזהירים מפני מלחמה
ואנחנו חיים על חרב הפרנסה
רבע מנה פלאפל לא יותר
השלטון מתעמר באנשים העובדים
והעשן השחור עולה
מתפוגג מבעד החדשות המשודרות ללא הפסקה
ובכותרת קטנה בשולי העיתונים יכתבו:
"תושב תל אביב בן 42 שנקלע לקשיים כלכליים שם אתמול קץ לחייו אחרי שהצית עצמו בכניסה לפארק וולפסון"


שיר של רון דהן שנכתב על משה סילמן

14.7.2012

פִּתְאֹם קָם אָדָם בַּבֹּקֶר

לֹא, לֹא פִּתְאֹם,

בְּעַל כָּרְחוֹ.

בְּעַל כָּרְחוֹ קָם אָדָם בַּבֹּקֶר

לֹא, לֹא בְּעַל כָּרְחוֹ,

בְּקֹשִׁי.

בְּקֹשִׁי קָם אָדָם בַּבֹּקֶר

לֹא, לֹא בְּקֹשִׁי,

בְּיִסּוּרִים.

בְּיִסּוּרִים קָם אָדָם בַּבֹּקֶר

לֹא, לֹא בְּיִסּוּרִים,

לֹא קָם.

לֹא קָם אָדָם בַּבֹּקֶר

אַל תָּקוּם,

מֹשֶׁה

לָמָּה קַמְתָּ?

נס לא קרה לנו: הצטרפו ושתפו את אירוע המחאה של גרילה תרבות

לכל המעוניינות/ים להגיע לאירוע– יצאו שלושה מיניבוסים לת"א ובחזרה, ללא תשלום:

1) מבאר-שבע (נא צרו קשר עם יהודה אלוש 0544485103 להבטחת מקומכן/ם)
2) מירושלים (צרו קשר עם יואב הס 0522673467)
3) מחיפה (צרו קשר עם יעל אברהם 0523212764)

נשמח מאד לראותכן/ם עימנו!

בחנוכה אנחנו חוגגים ומספרים את סיפור הכד האחד, שהספיק ל- 8 ימים, המעט שהספיק לרבים. אך בישראל 2013 השפע רב, אולם הוא מגיע למעטים בלבד ויותר ויותר מאיתנו מוצאים עצמם חסרי כל.
חנוכה הוא חג האור, אולם החושך שהביאה עלינו ממשלת ישראל, הביא לכך שכבר שישה אנשים הציתו עצמם בשנה האחרונה, משום שהתיאשו מהסיכוי לצאת מהחובות ומהאבטלה ומאכזריות הבנקים וביטוח לאומי וההוצאה לפועל פייסבוק.

אין אנו זקוקים לנס. סילמן, מפעי, זוזוליה ושלושה אחרים, שאיננו יודעים את שמותיהם, או שמשפחתם מבקשת שלא לפרסם את שמם ועמם רבים רבים אחרים, ככל הנראה מאות, שכלל לא שמענו על מותם, שנעשה בפרטיות ביתם ובמחשכים – כולם לא היו זקוקים לנס. הם היו זקוקים לממשלה שתמלא את תפקידה. שתדאג לכך שאנשים עובדים יוכלו להתפרנס בכבוד מעבודתם ושתדאג לכך, שמערכות הרווחה, יוכלו לתת סיוע בעת משבר ושמערכות המשפט וההוצאה לפועל לא ינהגו כאילו הם עובדים בשביל הבנקים אלא יסתכלו על האדם כאדם ועל המצוי במצוקה כזקוק לעזרה ולא כמי שיש להשפילו עד יאוש.

אין אנו זקוקים לנס. אנו זקוקים לממשלה שתיקח אחריות ובהעדר ממשלה כזו, אנחנו זקוקים לציבור מודע, חזק ומחוייב, שידרוש מהממשלה לפעול למען אזרחיה ולא לעסוק כל העת באיומים בטחוניים מומצאים, שיבטיחו שהציבור ישמור על השקט מרוב אימה.

אין אנו זקוקים לנס. אנו זקוקים לקהל גדול ורב שיצא לרחובות, שיכתוב תגובות לעיתונים, שיעלה לשידור ברדיו, שישלח מכתבים לקובעי המדיניות ושיזעק בקול גדול – עד שיהיה מי שישמע וחשוב מזה, עד שיקום מי שיעשה.

על כן, ביום שלישי, 3 בדצמבר, נר שביעי של חנוכה, נתכנס לאירוע מחאה והדלקת נרות חנוכה, לזכר אלה שלא היו זקוקים לניסים, אלא למדיניות חברתית הוגנת.
בטקס ינשאו דברים לזכר הנופלים במערכה הכלכלית ויקראו שירי מחאה.

בהשתתפות: הרב עידית לב, גרילה תרבות ואחרים.

נס לא קרה לנו – אירוע מחאה – מדליקים נרות חנוכה ומוחים נגד מדיניות הממשלה שהביאה שישה אנשים להצית עצמם בשנה האחרונה.

נס לא קרה לנו – אירוע מחאה – מדליקים נרות חנוכה ומוחים נגד מדיניות הממשלה שהביאה שישה אנשים להצית עצמם בשנה האחרונה.

בחנוכה אנחנו חוגגים ומספרים את סיפור הכד האחד, שהספיק ל- 8 ימים, המעט שהספיק לרבים. אך בישראל 2013 השפע רב, אולם הוא מגיע למעטים בלבד ויותר ויותר מאיתנו מוצאים עצמם חסרי כל.
חנוכה הוא חג האור, אולם החושך שהביאה עלינו ממשלת ישראל, הביא לכך שכבר שישה אנשים הציתו עצמם בשנה האחרונה, משום שהתיאשו מהסיכוי לצאת מהחובות ומהאבטלה ומאכזריות הבנקים וביטוח לאומי וההוצאה לפועל.

אין אנו זקוקים לנס. סילמן, מפעי, זוזוליה ושלושה אחרים, שאיננו יודעים את שמותיהם, או שמשפחתם מבקשת שלא לפרסם את שמם ועמם רבים רבים אחרים, ככל הנראה מאות, שכלל לא שמענו על מותם, שנעשה בפרטיות ביתם ובמחשכים – כולם לא היו זקוקים לנס. הם היו זקוקים לממשלה שתמלא את תפקידה. שתדאג לכך שאנשים עובדים יוכלו להתפרנס בכבוד מעבודתם ושתדאג לכך, שמערכות הרווחה, יוכלו לתת סיוע בעת משבר ושמערכות המשפט וההוצאה לפועל לא ינהגו כאילו הם עובדים בשביל הבנקים אלא יסתכלו על האדם כאדם ועל המצוי במצוקה כזקוק לעזרה ולא כמי שיש להשפילו עד יאוש.

אין אנו זקוקים לנס. אנו זקוקים לממשלה שתיקח אחריות ובהעדר ממשלה כזו, אנחנו זקוקים לציבור מודע, חזק ומחוייב, שידרוש מהממשלה לפעול למען אזרחיה ולא לעסוק כל העת באיומים בטחוניים מומצאים, שיבטיחו שהציבור ישמור על השקט מרוב אימה.

אין אנו זקוקים לנס. אנו זקוקים לקהל גדול ורב שיצא לרחובות, שיכתוב תגובות לעיתונים, שיעלה לשידור ברדיו, שישלח מכתבים לקובעי המדיניות ושיזעק בקול גדול – עד שיהיה מי שישמע וחשוב מזה, עד שיקום מי שיעשה.

על כן, ביום שלישי, 3 בדצמבר, נר שביעי של חנוכה, נתכנס לאירוע מחאה והדלקת נרות חנוכה, לזכר אלה שלא היו זקוקים לניסים, אלא למדיניות חברתית הוגנת.
בטקס ינשאו דברים לזכר הנופלים במערכה הכלכלית ויקראו שירי מחאה.

בהשתתפות: הרב עידית לב, גרילה תרבות ואחרים.

Eran Bril's photo.
%d בלוגרים אהבו את זה: