ארכיון | מרץ 2014

קנו ספרים דיגיטליים עבריים

גלויות לרוחב, כפי שצולמו בידי עזרא "הצלם הפואטי" לוי בהשקת לרוחב, בבית העם בתל אביב, 1.8.2012

גלויות לרוחב, כפי שצולמו בידי עזרא "הצלם הפואטי" לוי בהשקת לרוחב, בבית העם בתל אביב, 1.8.2012

כשהתקרבנו לסיים את עריכת הגיליון הראשון של כתב-העת לרוחב (תאמר מסאלחה, נעמה גרשי, מתי שמואלוף ואנוכי) לפני כשנה וחצי, לא היה לנו כסף להדפיס אותו. היה נראה גם כי בתנאים אלו, ובהתאם לתפיסה של גרילה תרבות, יהיה מתאים יותר להעלות אותו לאינטרנט חופשי להורדה. אודה שהיתה בכך תחושה של אכזבה קלה – איך נעשה השקות, חשבתי, כשאין לנו בידיים דבר מה מודפס? ומה אתן לקרובים שישמעו שערכתי דבר מה, קישור לאתר האינטרנט?

אבל העיצוב של הגליון והאתר היה מופלא, בזכות אבי בוחבוט, והתאים לעולם של האינטרנט, ובהשקות עשינו מה שעושים תמיד – קראנו, וגם חילקנו גלויה שעליה שער כתב-העת וכתובתו. בסופו של דבר הסתבר שאת הגיליון הורידו מן האינטרנט, ובתקווה גם קראו, הרבה יותר ממה שקונים כתב עת ממוצע.

ואז עולה השאלה – למה אנחנו ממשיכים להתעקש להדפיס את כתבי-העת הספרותיים? הרי ברובם, מלבד אולי אלו ששייכים להוצאות, העריכה היא בהתנדבות, וגם הכותבים לא מקבלים תשלום. ולמעשה, את הכסף למימון הדפסת הגיליון, ולעתים גם המימון להכללתו במסגרת הוצאה כלשהי, מקוששים בדוחק לאורך שנים מקרנות. ואם כבר מקבלים כסף מן הציבור, האם לא עדיף פשוט לתת את כתב-העת בחזרה לציבור, חופשי ומכובד, במקום לפרנס את הדפוס, הוצאות הספרים וחנויות הספרים, שידאגו שכתב-העת יודפס בנייר משובח ובכריכה משובחת (שתזכיר את העבר שבו היתה לשירה "הילה"), ואחר כך הוא גם יימכר במחיר מכובד, שלא יוביל לקונים רבים, ויידחק אחר כבוד לאחורי החנות או למחסנה?

להמשך המאמר של אלמוג בהר

%d בלוגרים אהבו את זה: