גל לוי על ספרו של אריה קיזל

Untitled collage

אם "תור הזהב" מבקשת לחדד את זהותה הציונית־ישראלית מתוך זיקה למסורתיות
יהודית־מזרחית וכך להתחבר לפריפריה המזרחית ולערביות התרבותית של המזרחים,
"המזרחית המשותפת" מציעה לראות בחיבור הפוליטי לפלסטינים אזרחי ישראל דרך
להסרת החומות הממשיות והסמליות בין ישראל למרחב הערבי )גם זה התרבותי(
שבתוכו היא מתקיימת. הנקודה המשמעותית היא שבעקבות הנרטיב המזרחי החדש
על: יזל, קאריה אריהמזהב ינרטה קיזל, 2014/ הארי 155
שתי התנועות מערערות על נרטיב־העל ההגמוני האשכנזי־ציוני, אם כי כל אחת פנתה
לאופציה זהותית ופוליטית אחרת הטמונה לכאורה בפוליטיקת הזהויות של שנות ה־ 90 .
ואמנם, נדמה כי "תור הזהב", הביקורתית יותר כלפי המורשת של הקשת על רקע מה
שהיא רואה כזניחת המסורתיות המזרחית מצדה, אשר הכשילה את החיבור לפריפריה
המזרחית, מאמצת שיח אנטי־אשכנזי מסתגר הקורא תיגר על האליטיזם של הקשת.
מנגד, "המזרחית המשותפת" מאמצת את העמדה הרב־תרבותית של הקשת ומבקשת
לייצר "קואליציה של צבעים" בין מזרחים לפלסטינים על בסיס עמדה אוניברסלית לא
עיוורת צבעים.
הופעתן של שתי תנועות אלה — האחת רואה עצמה כציונית והאחרת אנטי־ציונית,
או למצער א־ציונית — מדגימה את היש ואת האין שבספרו של קיזל. היש הוא סיפורה
של הקשת, וחשוב לא פחות, סיפור התפתחותה הרעיונית בהקשר הרחב של צמיחתה של
חשיבה ביקורתית מזרחית מאז שנות ה־ 80 של המאה ה־ 20 . זהו גם סיפורה של תקופה,
של עידן אוסלו, ותרומתו העקיפה להתפתחותם של תהליכים חברתיים־פוליטיים ששינו
את החברה מבפנים. כך, גם אם ניתן להתווכח עם קיזל, אמפירית וגם תאורטית, על
הבחירה שלו בקשת כ"נקודת האפס" של המהלך הנרטיבי פורץ הדרך, כהגדרתו, וגם
אם חשוב למקם את השיח הרעיוני הביקורתי המזרחי כחלק מרצף ללא נקודת מפנה
דרמתית, הספר פורס בצורה הוגנת ורחבה את השיח הזה. אבל חשוב גם לדבר על האין.
קיזל לא טעה במה שהוא מצא, אלא לדעתי ההחמצה של הספר היא במה שהוא חיפש.
הספר מזהה נכון את מגוון הרעיונות והתובנות וריבויין לגבי השאלה מהי משמעותה
של המזרחיות בתקופה הנוכחית. אולם, השיח המזרחי הוא רחב ועשיר יותר מהנרטיב
שטוו הדוברים והדוברות של החשיבה הפוסט־קולוניאלית או פוסט־קונסטרוקטיביסטית.
הקשת דיברה בשלל קולות: היו מי שתמכו בפוליטיקה של רעיונות והיו מי שחיפשו
לפרוס שלוחות בפריפריה; היו פעילי המאבק המשפטי ומי שהטרימו את מחאת 2011
ויצאו לרחוב להפגין, למשל, מול בתיהם של שרי האוצר שמדיניותם הכלכלית פגעה
במעמד הביניים בכלל ובמזרחים בפרט; והיו הנשים שתבעו להנכיח את השיח והמאבק
הפמיניסטי־מזרחי והקימו את "אחותי", ופעילי המאבק לבירור פרשת ילדי תימן והבלקן
החטופים, והיו עוד כמובן, ביניהם גם מי שדרשו להתייצב לצדו של אריה דרעי בזמן
משפטו. הקולות המגוונים האלה הולידו דור מזרחי חדש, שהפנים את הנרטיב המזרחי
כמובן מאליו חדש, שלא חש צורך להתנצל על מזרחיותו או להתבייש בסביו ובסבותיו
שנשלחו למעברות ולעיירות הפיתוח, שילדיהם הוסללו אל מחוץ להשכלה הגבוהה,
שגאוותם הלאומית נתפסה כפגומה ותרבותם כפרימיטיבית ודחויה. דור זה תובע את
עלבונם של הסופרים והמשוררים המזרחים, הוא מבטא עצמו בשירה חדשה — במסגרת
"גרילה תרבות" או "ערספואטיקה" — ולוחם על מקומו בזירה תרבותית פלורליסטית, כפי
שהוא פעיל בקבוצות פעולה פוליטיות הנושאות שמות סימבוליים כמו "לא נחמדות־לא
נחמדים"

גל לוי על ספרו של אריה קיזל.

אודות Mati Shemoelof

Mati Shemoelof was born in 1972 in Haifa. He is a poet, editor and writer. He graduated with honors from the University of Haifa where he studies Film and History. He has published seven poetry books so far. The last of these was published in Germany in 2019 in a bilingual edition "Baghdad | Haifa | Berlin", published by Aphorismha Verlag [Berlin]. His first article book “An eruption from the east: Re visiting the emergence of the Mizrahi artistic explosion and it's imprint on the Israeli cultural narrative 2006-2019“ will be published on “Iton 77” publishers in Israel (2020).

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: