ארכיון תגים | העוקץ

קנו ספרים דיגיטליים עבריים

גלויות לרוחב, כפי שצולמו בידי עזרא "הצלם הפואטי" לוי בהשקת לרוחב, בבית העם בתל אביב, 1.8.2012

גלויות לרוחב, כפי שצולמו בידי עזרא "הצלם הפואטי" לוי בהשקת לרוחב, בבית העם בתל אביב, 1.8.2012

כשהתקרבנו לסיים את עריכת הגיליון הראשון של כתב-העת לרוחב (תאמר מסאלחה, נעמה גרשי, מתי שמואלוף ואנוכי) לפני כשנה וחצי, לא היה לנו כסף להדפיס אותו. היה נראה גם כי בתנאים אלו, ובהתאם לתפיסה של גרילה תרבות, יהיה מתאים יותר להעלות אותו לאינטרנט חופשי להורדה. אודה שהיתה בכך תחושה של אכזבה קלה – איך נעשה השקות, חשבתי, כשאין לנו בידיים דבר מה מודפס? ומה אתן לקרובים שישמעו שערכתי דבר מה, קישור לאתר האינטרנט?

אבל העיצוב של הגליון והאתר היה מופלא, בזכות אבי בוחבוט, והתאים לעולם של האינטרנט, ובהשקות עשינו מה שעושים תמיד – קראנו, וגם חילקנו גלויה שעליה שער כתב-העת וכתובתו. בסופו של דבר הסתבר שאת הגיליון הורידו מן האינטרנט, ובתקווה גם קראו, הרבה יותר ממה שקונים כתב עת ממוצע.

ואז עולה השאלה – למה אנחנו ממשיכים להתעקש להדפיס את כתבי-העת הספרותיים? הרי ברובם, מלבד אולי אלו ששייכים להוצאות, העריכה היא בהתנדבות, וגם הכותבים לא מקבלים תשלום. ולמעשה, את הכסף למימון הדפסת הגיליון, ולעתים גם המימון להכללתו במסגרת הוצאה כלשהי, מקוששים בדוחק לאורך שנים מקרנות. ואם כבר מקבלים כסף מן הציבור, האם לא עדיף פשוט לתת את כתב-העת בחזרה לציבור, חופשי ומכובד, במקום לפרנס את הדפוס, הוצאות הספרים וחנויות הספרים, שידאגו שכתב-העת יודפס בנייר משובח ובכריכה משובחת (שתזכיר את העבר שבו היתה לשירה "הילה"), ואחר כך הוא גם יימכר במחיר מכובד, שלא יוביל לקונים רבים, ויידחק אחר כבוד לאחורי החנות או למחסנה?

להמשך המאמר של אלמוג בהר

זרים בבית: ייצוגים של מהגרי העבודה בשירה המזרחית הצעירה. פרק מספרה החדש של קציעה עלון, "שושנת המרי השחורה"

0703051העלייה המחודשת של השיח המעמדי בישראל הופיעה בשירה עוד לפני פריצתה של המחאה החברתית הגדולה של קיץ 2011. בשנת 2007 הוקמה קבוצת "גרילה תרבות" – קבוצה של יוצרים, בעיקר משוררים, אשר שמה לה למטרה למחות כנגד עוולות חברתיות ופוליטיות. עיקר פעולתה היא קריאת שירים מול אוכלוסיות הנקשרות במישרין למחאה, כמהלך המבקש להיחלץ מן התבנית השגורה של "עוד הפגנה". באותה שנה חברי הקבוצה הוציאו לאור את האנתולוגיה אדומה – שירה מעמדית בישראל,   ובה פורסמו שניים מן השירים הנדונים בפרק זה – של יחזקאל רחמים ושל נווית בראל. חלק מאנשי "גרילה תרבות" מעורבים גם בהוצאתו לאור של כתב העת דקה, המגדיר עצמו ככתב עת לשירה וביקורת. באחד מגליונותיו התייחסו העורכים בפתח הדבר למציאות חייהם של מהגרי העבודה, כנושא בעל חשיבות רבה מבחינת השיח הציבורי ותפקידה של השירה:

החוק למניעת הסתננות, השקת יחידת עוז ותהפוכותיו של נוהל חדרה-גדרה הפכו את הפליטות לכותרת מרכזית לכאורה. גירושים המוניים מלב תל-אביב הפכו ענין שבשגרה בזמן שפועלים חסרי שם מיובאים הנה בהמוניהם רק כדי להפוך בעוד שנים אחדות ליעד לגירוש. הקיום נגוע בפחד העמוק בפני חדירה, התערבבות, פתיחות, והחיים הופכים מבוצרים וסגורים. […] השירה היא שמסוגלת להפוך בקיומה כפעולה יומיומית את הגלות להתגלות, לבית, לזהות. המתח בין הגלות לבין ההתגלות, ריבוי השפות המהדהדות והמושתקות, אלו המכסות ואלו המגלות, דומה לחזיון התעתועים הפוקד דווקא את המקום המוכר – הבית ההופך לבית רוחות, הביוגרפיה הפרטית ביותר המעלה מרבצם שדים, שאתם שוהים באינטימיות גמורה.

להמשך המאמר לחצו כאן בבקשה

מאורות הניאון לאור השמש

מתי שמואלוף ותהל פרוש

"איך לא ראינו את זה בא? טוב, אי אפשר לפגוע בפעילות. שהמתנדבים ילכו לעבוד, את המשכורות אפשר לדחות בחודש. כולנו באותה מהפכה, לא? ועוד חודש ועוד חודש ושנה" – מתוך עדות בעילום שם מהפרויקט "עבודת גילוי", העוסק ביחסי עבודה והוצג אתמול במרכז ענב לתרבות כחלק מ"אוהבים אמנות" קראו עוד

שיר חקירה חתולי במגרש הרוסים | תאמר מסאלחה

מדור השירה באסטה  באתר העוקץ מארח את שירו של תאמר מסאלחה, מתוך כתב העת האלקטרוני "לרוחב"

אדפטציה לשירו של המשורר העיראקי מוד'פר אל נואב: "שיר מעולם החתולים"

חתול. צילום: cc by- Boston Public Library

1

רוּחַ שְׁחֹרָה נוֹהֶמֶת נַהֲמַת אָבְדָן

חֲתוּלַת אַהֲבָה מַמְתִּינָה לַלַּיִל הַלָּבָן

חוֹשֶׂפֶת יָּרֵךְ, מַצְנִיעָה בַּזָּנָב אֶת מָה שֶׁנִּתָּן.

רוּחַ שְׁחֹרָה נוֹשֵׂאת בְּשׂוֹרוֹת אָבְדָן

חֲתוּלָת אַהֲבָה מוּבֶלֶת עַל יְדֵי תַּלְיָן

לַחֲקִירָה קְצָרָה, שָׁם בְּמַרְתְּפֵי הַמִּשְׁטָרָה.

רוּחַ שְׁחֹרָה מְאַיֶּמֶת בְּאָבְדָן

חֲתוּלַת אַהֲבָה נֶחְקֶרֶת עַל יְדֵי הַתַּלְיָן

נִבְעֶלֶת בְּשֵׁם הַחֹסֶן הַלְּאֻמִּי

הֻסְבַּר לָהּ תּוֹךְ כְּדֵי שֶׁזֶּה לְצֹרֶךְ בִּטְחוֹנִי.

2

רוּחַ שְׁחֹרָה מְקוֹנֶנֶת בְּלַיִל קָרִיר

חֲתוּלָה רוֹאָה מִן הַסֶּדֶק שֶׁבַּקִּיר

חָתוּל מְטֻלְטָל מֵהַשָּׂפָם, מְסֹרָס וּמוּטָח בַּקִּיר

הֵרִימָה הַחֲתוּלָה אֶת יָדָהּ, הִצְדִּיעָה לֶחָתוּל, וּפָצְחָה בְּשִׁיר:

"מוֹלַדְתִּי אֲהוּבָתִי… מוֹלַדְתִּי הַגְּדוֹלָה… יוֹם אַחַר יוֹם… בִּפְנֵי הַכּוֹבֵשׁ עוֹמֶדֶת… אֵיתָנָה"

וְיוֹם אַחַר יוֹם הוֹסִיפָה לָשִׁיר, וְהַשִּׁיר הוֹלִיד חֲקִירָה, וְהַחֲקִירָה הוֹלִידָה שִׁיר, וְהַשִּׁיר הוֹלִיד עָוֶל, וְהָעָוֶל הִפְרִיחַ כְּאֵב, וְהַכְּאֵב הוֹלִיד אֶת הַמִּלָּה.

3

"הִיא אִבְּדָה אֶת שִׁנֶּיהָ בְּמַהֲלַךְ הַחֲקִירָה"

הֵם מִתְחַקִּים אַחַר שְׁמוּעָה.

לָרָשׁוּיוֹת יֵשׁ גָּרֶדֶת וְהַכִּבּוּש הוּא עָוֶל נוֹרָא.

"יָצְאָה נִשְׁמָתוֹ הַחֲתוּלִית מֵעֵינָיו. הוּא לֹא סִפֵּר דָּבָר"

נִכְתַּב גַּם בַּתַּזְכִּיר שֶׁהַחֲתוּלָה "לֹא נִשְׁבְּרָה לַמְרוֹת שֶׁנֶּחְתַּךְ לָהּ הַזָּנָב!"

"שִׁחְרֵר הַקָּצִין נְפִיחָה".

"שְׂפָמוֹ שֶׁל הַתַּלְיָן עָף מִמְּקוֹמוֹ וְהִסְתּוֹבֵב סְבִיב הַמְּנוֹרָה".

"אֵיזו מִין נְפִיחָה זוֹ? מָה אָכַל הַקָּצִין? וּמָה הִיא בִּכְלָל דַּרְגָּתוֹ?" נִכְתַּב בִּקְפִידָה בַּתַּזְכִּיר!

גַּם לִנְפִיחוֹת הַקְּצִינִים יֵשׁ דְּרָגוֹת כְּשֶׁמְּדֻבָּר בְּתַחְקִיר!

הַפַּרְשָׁן לְעִנְיְנֵי חֲתוּלִים קָבְע בְּיַדְעָנוּת: "לְּסוּג חֲתוּלוֹת זֶה אֵין בַּמָּקוֹר זָנָב!"

4

זָנָב… זָנָב… עִנּוּי… עִנּוּי… דְּרָגוֹת… דְּרָגוֹת… קְצִינִים… קְצִינִים… תַּלְיָנִים… תַּלְיָנִים… פַּרְשָׁנִים… פַּרְשָׁנִים… נְפִיחוֹת… נְפִיחוֹת… חֲקִירוֹת… חֲקִירוֹת… חֲתוּלִים… חֲתוּלִים

5

בְּאֶמְצַע לֵיל חֹדֶשׁ פֶבְּרוּאָר קַר!
בִּשֵּׂם הַתַּלְיָן אֶת עֶרְוָתוֹ, זָקַר אֶת גַּבּוֹתָיו, מֵרֵק אֶת אֲשָׁכָיו

וְסִגְנֵן אֶת מָה שֶׁמִּתַּחַת לְמִכְנָסָיו,
שָׁכַב לְיַד אִשְׁתּוֹ הָאֻמְלָלָה, מוּכָן לְהִסְתַּעֲרוּת חֲפוּזָה.

אַךְ אֲבוֹי… מַפָּלָה!

חֲסַר תּוֹעֶלֶת הַהוּא הָיָה,

כְּפָּצִיפִיסְט מְחֻבָּר לִמְכוֹנַת יְרִיָּה!

מָה לֹא נִסָּה קְצִין הַחֲקִירוֹת הַמְהֻלָּל:

יָרַק בְּאֶצְבָּעוֹ, שִׁפְשֵׁף אֶת שְׂפָמוֹ, נִלְחַם מִיָּמִין, נִלְחַם מִשְּׂמֹאל, לִטֵּף, הִכָּה, טִלְטֵל, נִתֵּק מַגָּע, הִסְתַּעֵר, הֶחֱלִיף מִקּוּם, דִּבֵּר יָפֶה, דִּבֵּר מַגְעִיל, עָשָׂה שׁוֹטֵר טוֹב, עָשָׂה שׁוֹטֵר רַע, אִגֵּף מִיָּמִין, אִגֵּף מִשְּׂמֹאל, יָרַד, עָלָה, פָּנָה מִזְרָח, פָּנָה מַעֲרָב, דִּבֵּר אֶל לֵב, הִתְחַנֵּן, גִּדֵּף, אִיֵּם, שִׁחֵד, הִבְטִיחַ, הֶאֱשִׁים, קָרָא לִקְרָב, קָרָא לְמַשָּׂא, קָרָא לְמַתָּן, זִמְזֵם שִׁירֵי מוֹלֶדֶת, זִמְזֵם שִׁירֵי זִמָּה, קָרָא פִּרְקֵי אָבוֹת, קָרָא אֶת עָמוֹס עֹז, קָרָא מָוֶת לָעֲרָבִים, קָרָא לְאַחְדּוּת אַחִים בֵּין הַיְּהוּדִים, קָרָא אֶת זַ'בּוֹטִינְסְקִי, נִזְכַּר בִּטְרוּמְפֶּלְדּוֹר, דִּקְלֵם אֶת מְגִלַּת הָעַצְמָאוּת, יִחֵל לְקוֹמְמִיּוּת… אַךְ לַשָּׁוְא הָיָה… כְּלוּם לֹא סִיַּע… כְּלוּם לֹא עָזַר…

הַשָּׂפָם נִשְׁאַר רָפוּס וּמוּבָס, סַרְבַן מַצְפּוּן לִתְרוּעוֹת הַתְּקוּמָה!

6

זָנָב… זָנָב… תַּלְיָן… תַּלְיָן… שָׂפָם… שָׂפָם… חֲלוֹמוֹת… חֲלוֹמוֹת… תְּבוּסוֹת… תְּבוּסוֹת… אִשָּׁה… אִשָּׁה… נְשָׁמָה… נְשָׁמָה… מַרְתְּפִים… מַרְתְּפִים… חוֹקְרִים… חוֹקְרִים… נִכְבָּשִׁים… נִכְבָּשִׁים… כּוֹבְשִׁים… כּוֹבְשִׁים…

7

בְּלֵיל חֹדֶשׁ פֶבְּרוּאָר קַר

הִתְיָאֵשׁ הַתַּלְיָן.

נָתַן לְאִשְׁתּוֹ הָאֻמְלָלָה אֶת גַּבּוֹ, וְנִרְדַּם בְּאֶנְקַת נְפִיחָה חֲנוּקָה.

בְּלֵיל חֹדֶשׁ פֶבְּרוּאָר קַר

נִכְנַע הַתַּלְיָן סוֹף סוֹף לְשֵׁנָה טְרוּפָה, מְלֵאַת חֲלוֹמוֹת בַּלָּהוֹת:

זְנָבוֹת, חֲבָלִים, נְחָשִׁים מֵתִים, דֶּגֶל רָפוּי, פֶּרֶד מְסֹרָס, צִנְצֶנֶת וִיאַגְרָה רֵיקָה, עֲרָבִים שְׂמֵחִים, אָנַרְכִיסְטִים צוֹעֲדִים, חוֹמָה מִתְפּוֹרֶרֶת, מִגְדָּלִים נוֹפְלִים, מַדָּדֵי בּוּרְסָה שְׁלִילִיִּים, עֲנִיִּים שְׂבֵעִים, מַחְסוֹמִים פְּרוּצִים, אִינְטֵלֶקְטוּאָלִים מַשְׁפִּיעִים, שְׂמֹאלָנִים מְרֻצִּים, כְּבִישׁ מְשֻׁתָּף לַעֲרָבִים וִיהוּדִים, יְפֵי נֶפֶשׁ, צִמְחוֹנִים, מְשׁוֹרְרִים, פֵמִינִיסְטִיּוֹת, אָמָּנִים, סוֹפְרִים, הִיסְטוֹרְיוֹנִים חֲדָשִׁים, אִמָּהוֹת חַד הוֹרִיּוֹת, הַכָּרָה בַּכְּאֵב, הַכָּאָה עַל חֵטְא, הִתְנַצְּלוּת, נְסִיגָה, מִתְנַחֲלִים מְפֻנִּים, חֲזָרַת פְּלִיטִים… גֵּנֵרָל חֲסַר תַּעֲסוּקָה עוֹמֵד בַּתּוֹר לְלִשְׁכַּת הָאַבְטָלָה…

8

מִטָּה… מִטָּה… אַבְטָלָה… אַבְטָלָה… שְׂמֹאלָנִים… שְׂמֹאלָנִים… עֲרָבִים… עֲרָבִים… מְשׁוֹרְרִים… מְשׁוֹרְרִים… אָמָּנִים… אָמָּנִים… מִזְרְחָנִים… מִזְרְחָנִים… מִתְנַחֲלִים… מִתְנַחֲלִים… אַלּוּפִים… אַלּוּפִים…

9

רוּחַ הַבֹּקֶר נָשְׁבָה קְרִירָה

אִישׁ לֹא עָבַר בִּרְחוֹבוֹת הַשְּׁכוּנָה.

עַל הַפַּח יָשַׁב לוֹ חֲתוּל זֶבֶל מְכֻבָּד,

שֶׁהִבְחִין בַּחֲתוּלָה הַיּוֹצֵאת בִּזְחִילָה מִמִּגְרַשׁ הָרוּסִים!

הֶחָתוּל לִקֵּק בִּלְשׁוֹנוֹ אֶת יַשְׁבָנוֹ, יִשֵּׁר אֶת יְשִׁיבָתוֹ, עָזַב אֶת אֲרוּחָתוֹ, כָּרַךְ סְבִיבוֹ אֶת זְנָבוֹ, הֵרִים אֶת רֹאשׁוֹ, שָׁלַח אֶת חוּטֵי הַשָׂפָם לְלַקֵּט אֶת חַדְשׁוֹת הָעוֹלָם, טִפֵּס בִּקְפִיצָה עַל פַּח הָאַשְׁפָּה, אַךְ בָּגְדוּ בּוֹ בִּרְכָּיו וְנָפַל בְּרַעַשׁ גָּדוֹל עַל הָאֲדָמָה, עָצַם אֶת אַחַת מֵעֵינָיו, קָרָא בְּתַדְהֵמָה כְּלֹא מַאֲמִין: הוֹ מִיָּאוּוּוּוּוּוּוּוּוּוּלֹהִים בִּלְתִּי אֶפְשָׁרִי! מַעֲשֶׂה כָּזֶה? מִיָּאוּוּוּוּוּוּוּוּוּוּיִתָּכֵן?! "לַחֲתוּלָה אֵין זָנָב שֶׁמַּסְתִּיר אֶת עֶרְוָתָהּ!!!!"

הִתְקָרֵב הֶחָתוּל אֵלֶיהָ בִּזְהִירוּת תּוֹךְ שֶׁהוּא מַפְנֶה אֶת דְּבָרָיו לָאֻמְלָלָה: "מִיָּאוּוּוּוּוּוּוּוּוּוּוּוּלָךְ גְּבִרְתִּי!" אָמַר הֶחָתוּל!

הַחֲתוּלָה הִשְׁפִּילָה אֶת מַבָּטָהּ. לוּ הָיְתָה הָאֲדָמָה בּוֹלַעַת אוֹתָהּ!
וּמֵאַחַר וְהַחֲתוּלָה לֹא אָמְרָה דָּבָר, פָּנָה לְעֶבְרָהּ שׁוּב הֶחָתוּל כְּשֶׁהוּא מְמַצְמֵץ בְּעֵינָיו הַחֲתוּלִיּוֹת מְלֵאוֹת הַחוּשָׁנִיּוּת הַמִּזְרָחִית: "מִיָּאוּוּוּוּוּוּוּוּוּעֵינַיִם שֶׁלִּי! מִיָּאוּוּוּוּוּוּוּנְשָׁמָה! מִיָּאוּוּוּוּוּוּוּוּוּבֻּבָּה! מִיָּאוּוּוּוּוּוּוּוּוּוּוּמָה קָרָה? מִיָּאוּוּוּוּוּוּוּוּוּוּלָמָּה עֲצוּבָה?"

"הַזָּנָב שֶׁלִּי אֲדוֹנִי! הַזָּנָב!"

"מִיָּאוּוּוּוּוּוּוּוּוּ לָאֵל גְּבִרְתִּי! אַל תִּבְכִּי אַל תִּבְכִּי"

"מִיָּאוּוּוּוּוּוּוּוּ לַה' גְּבִרְתִּי! רֹאשֵׁךְ לְפָחוֹת שָׁלֵם, לֹא נֶעֱרַף גְּבִרְתִּי! רֹאשֵׁךְ לְפָחוֹת שָׁלֵם!

אֵלֶּה הֵם סִימָנֵי הַשָּׁעָה גְּבִרְתִּי!… הִסְתַּתְּרִי גְּבִרְתִּי!!!!! הִסְתַּתְּרִי!!!!

טִיל מְמֻקָּד שֶׁל לִכְלוּךְ קָרֵב לְכָאן וּבָא…"

10

לַתַּחֲנָה צָעַד הַתַּלְיָן.

שָׁפוּף מִלֵּיל הַסִּיּוּטִים, צָרוּב מִמַּבָּטָהּ הַמְלַגְלֵג שֶׁל הָאִשָּׁה

הֶחָתוּל הִבְחִין שֶׁהַתַּלְיָן הוֹלֵךְ שָׁפוּף, אֵינֶנּוּ מֵישִׁיר מַבָּט, בַּהֲלִיכָתוֹ יֵשׁ שֶׁבֶר וּפֶגַע רַע,

וְהֶחָתוּל, כִּנְקָמָה, הִצִּיג לְרַאֲוָה מוּל עֵינֵי הַתַּלְיָן אֶת גַּבְרִיּוּתוֹ הָאֵימְתָנָה.

"מִיָּאוּ וּאַוּוּוּ, מִיָּאוּ וּאַוּוּוּ… זָנָב תַּחַת שָׂפָם… זָנָב תַּחַת שָׂפָם… עַיִן תַּחַת עַיִן… כְּבוֹד הַתַּלְיָן" קָרָא הֶחָתוּל לְעֶבְרוֹ בְּהַתְרָסָה!

11

הַקָּצִין

שָׁלַף אֶת אֶקְדָּחוֹ

וְרוֹקֵן מַחְסָנִיתוֹ עַל הַחֻצְפָּן

12

הַתְרָסוֹת… הַתְרָסוֹת… מְצֻיָּד… מְצֻיָּד… נָפַל… נָפַל… חָתוּל… חָתוּל… שָׂפָם… שָׂפָם… מֵתִים… מֵתִים… יְרִיּוֹת… יְרִיּוֹת… מְמֻקָּדוֹת… מְמֻקָּדוֹת… זְנָבוֹת… זְנָבוֹת… אַשְׁפָּתוֹת… אַשְׁפָּתוֹת…

13

בָּעִתּוֹנוּת נִכְתַּב: "הֶחָתוּל לֹא נִרְצַח אֶלָּא מֵת מָוֶת טִבְעִי",

וְהַכַּתֶּבֶת הוֹסִיפָה "שֶׁזֶּה מָוֶת צִינִי!", וְלֹא טָרְחָה לְהָבִיא תְּמוּנָה.

דּוֹבֵר צַהַ"ל הֵגִיב: "הֶחָתוּל הָיָה בָּכִיר יָדוּעַ בְּאִרְגּוּן טֵרוֹר"

וְהוֹסִיף: "שֶׁל הַמִּיָּאוּהההההסְתַאן, וּבְהִזְדַּמְּנוּת זוֹ יֵשׁ לִזְכֹּר שֶׁצַּהַ"ל מְסַכֵּל וְלֹא רוֹצֵחַ חַיּוֹת עִם פַּרְווֹת. בְּנִגּוּד לְאוֹיְבָיו הוּא הַצָּבָא הֲכִי מוּסָרִי בַּמִּזְבָּלָה, וְצַר לוֹ עַל כָּל טָעוּת שֶׁהִתְרַחֲשָׁה".
הוֹדָעוֹת מֶמְשַׁלְתִּיּוֹת עַל דְּבַר מוֹתוֹ בְּטֶרֶם עֵת

נִתְלוּ עַל הַקִּירוֹת וּפַחֵי הָאַשְׁפָּה.

בַּהַלְוָיָה סָפְדוּ לוֹ רַבִּים, הִבְטִיחוּ וַעֲדַת חֲקִירָה

חֲתוּלֵי הָרְחוֹב כֻּלָּם צָעֲקוּ: "לָמָּה מִיָּאוּוּוּוּוּוּוּוּוּ לָמָּה"

וְעוֹד קָרְאוּ: "נִנְצֹר בְּלִבֵּנוּ אֶת הַשַּׁהִיד לָעַד"

אַחֲרֵי חֲצִי שָׁעָה הִתְפַּזְּרוּ כֻּלָּם!

חוּץ מֵאַחַת לְלֹא זָנָב, שֶׁהִתְיַפְּחָה בְּשֶׁקֶט בַּפִּנָּה.

14

וַעֲדַת הַחֲקִירָה הִתְכַּנְּסָה לְאַחַר שָׁנָה.

לְאַחַר בְּחִינָה יְסוֹדִית שֶׁל הָעֻבְדּוֹת

הִגִּיעָה לְחָמֵשׁ הַחְלָטוֹת:

הֶחָתוּל אָשֵׁם בְּמוֹתוֹ.

צַהַ"ל הוּא אָכֵן הַצָּבָא הֲכִי מוּסָרִי בַּמִּזְבָּלָה.

יֵשׁ לִגְמֹל לַקָּצִין בְּהַדְבָּקַת שְׂפָמוֹ גָּבוֹהַּ עַד לַגַּבּוֹת.

לִגְזֹר עַל הֶחָתוּל הַמֵּת עַל תְּנַאי וַעֲבוֹדוֹת שֵׁרוּת.

יֶתֶר עַל כֵּן, צַהַ"ל הוּא הַצָּבָא הֲכִי מוּסָרִי בַּגָּלַקְסְיָה.

15

הִנֵּה כָּךְ מִסְתַּיֵּם לוֹ שִׁירֵנוּ הָאֻמְלָל

הֶחָתוּל זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה מְרַצֶּה אֶת עָנְשׁוֹ עָמֹק בְּקִבְרוֹ!

הַקָּצִין עִם הַשָּׂפָם הַמֻּדְבָּק הֶחֱלִיף אֶת אִשְׁתּוֹ!

הָאַזְכָּרָה תֵּעָרֵךְ בְּטֶקֶס מְפֹאָר לְיַד פַּח הָאַשְׁפָּה!

בְּקִצּוּר, אַשְׁרֵינוּ אָנוּ הַחַיִּים בַּצַּד הַנָּכוֹן שֶׁל הַחוֹמָה,

אוּלַי כְּשֶׁיַּחְתְּכוּ אֶת הַזָּנָב לָנוּ, נוּכַל סוֹף סוֹף לָחוּשׁ בּוּשָׁה!

אֵלֶּה סִימָנֵי הַשָּׁעָה הַקְּרֵבָה רַבּוֹתַי,

אֵלֶּה סִימָנֵי הַשָּׁעָה… כִּתְבוּ זֹאת בְּדִבְרֵי הַיָּמִים…

16

קְצִינִים… קְצִינִים… חֲקִירוֹת… חֲקִירוֹת… צֶדֶק… צֶדֶק… מִשְׁפָּט… מִשְׁפָּט… מִשְׁטָרָה… מִשְׁטָרָה… כְּתוּבִים… כְּתוּבִים… שָׂפָם… שָׂפָם… זָנָב… זָנָב… קָשֶׁה… קָשֶׁה… שִׁירָה… שִׁירָה… קְשׁוּחָה… קְשׁוּחָה… חוֹמָה… חוֹמָה… אֲטוּמָה… אֲטוּמָה… מֻפְלָאָה… מֻפְלָאָה… אַשְׁפָּה… אַשְׁפָּה… רָעָה… רָעָה… מוּזָרָה… מוּזָרָה… חֲרֵבָה… חֲרֵבָה…

17

פֶּלֶא מְהַלֵּךְ אַתְּ, מוֹלֶדֶת אַשְׁפָּתוֹת חֲרֵבָה!

כתב-העת "לרוחב", של גרילה תרבות שעורכים תאמר מסאלחה, נעמה גרשי, מתי שמואלוף ואלמוג בהר עלה בימים אלו לרשת, והוא ניתן להורדה חינם. ההשקה תהיה ב-1.8 בבית העם בתל-אביבובהמשך בירושלים. לפרטים נוספים
*
צליל אברהם כתבה על כתב העת ב"תרבות וספרות" - ידיעות אחרונות

צליל אברהם כתבה על כתב העת ב"תרבות וספרות" – ידיעות אחרונות

%d בלוגרים אהבו את זה: