ארכיון תגים | עכבר העיר

התארגנות משוררות שמאל – התארגנות משוררים ימין – שמאל – ימין – שמאל

“אני אמנם איש שמאל, אבל אני מפרגן לימנים ושמח שאופיר אקוניס, גיבור ‘אנרגיות טובות’, המחזה שהוצאנו, שעסק בניסיון שדידת תמלוגי הגז, הגיע לטקס ההקמה”, עוקץ רועי צ’יקי ארד, עורך “מעין” ואיש גרילה תרבות. “אחידות זה שעמום”, הוא מוסיף, “כל דבר שיו
צר גיוון ואקשן הוא חיובי ושמח. אני אוהב מאוד יוצרים יפנים ימנים כמו יסונרי קאוובטה, שהיה בעד יפן הגדולה, וכמובן, את סלין ועזרא פאונד, שלא היו חברים בתנועת הנוער של מרצ. בכלל, קשה לי להבין משורר שלא אוגר נשק. חוץ מזה ששיר לא קוראים כמו פרוזה או כמו מאמר עיתונאי, כך שלפעמים נסתרת בו משמעות שמתנגדת לעמדת המשורר עצמו, ודווקא ממשורר ימני יכול לצאת ניצוץ של הומניזם ענק”. נועם פרתום – עכבר העיר
***

 מה אתה מרוויח מאסטרטגיית השחרור הזו? "חוץ מעבודתי כעיתונאי, אני משורר ועורך כתב העת 'מעין' והוצאת מעין לשירה, ופעיל בקבוצת גרילה תרבות שעושה כל מיני פעולות חברתיות. בעיקר אני רואה בעצמי איש חופשי. אני כמו ילד שיכול להחליט אם היום ישחק מחבואים או לגו. השאלה מה הרווחתי מהשחרור אינה נכונה, אני מניח שאם לא הייתי אדם חופשי הייתי פשוט אדם אחר שמסתגל לכך איכשהו, אבל לא הייתי מי שאני כרגע. כך שהרווחתי את עצמי, שזה לא מעט (יהיו כאלה שיטענו אחרת, אני מניח). רועי צ'יקי ארד לראיון בגלובס

"הם יורים בתותחים ואנחנו כותבים שירים" | איילה חננאל, עכבר העיר

 

יום שישי 23 בנובמבר 2012 08:00 מאת: איילה חננאל, עכבר העיר
ערבי מחאה של שירה, אמנות ותיאטרון: למרות התמיכה הגורפת של העם במבצע עמוד ענן, בתל אביב יש עדיין מי שמתנגד
יש קול אחר והוא צריך להישמע
"אזעקה נגד השתיקה" בצימר (צילום: אורן זיו)
כמו במלחמת לבנון השנייה, מבצע עופרת יצוקה ואיומי התקיפה באיראן – גם במקרה של עמוד ענן נדמה כי התל אביבים הם הראשונים לצאת נגד פעולות הממשלה. אלא שהפעם תל אביב עצמה נמצאת אף היא בטווח פגיעה ותושביה כבר בילו רגעים ארוכים במרחבים המוגנים. למרות העובדה הזו, ולמרות שרוב רובו של העם מביע תמיכה מוחלטת במבצע (84 אחוז, לפי סקר “הארץ” השבוע), כבר צמחו כמה יוזמות מקומיות שתכליתן מחאה נגד התקיפה בעזה.
במקביל להפגנה שהתקיימה ביום חמישי שעבר מול מצודת זאב, ובה הפגינו כ־150 איש כולל ח”כים ממפלגות חד”ש ודע”ם – כבר התקיימו כמה אירועים השבוע שתקפו את הנושא ממקום של תרבות ושל יצירה. ביום שני התקיים במועדון הצימר ערב מחאה תחת השם “אזעקה נגד השתיקה – מילים נגד טילים”, שיזמו הלייבל פיתקית בשילוב עם קבוצת כתב העת “מעין”, וכלל יוצרים כמו תהל פרושרועי צ’יקי ארדמתי שמואלוףזאב טנא, מרחב ישורון ויובל בן עמי.

» יובל בן עמי בעקבות העיתונות הזרה» יהושע סובול: "צריך להפסיק את הטירוף ולהתחיל לדבר"

“את הערב יזמנו והרמנו בפחות מיומיים”, מספרת נטלי לוין, עורכת כתב העת “הטוב והרע”, “מבחינתנו זוהי תגובה מהירה למצב. אנחנו מדברים בשפה שונה מהגנרלים, הם יורים בתותחים ואנחנו כותבים שירים. זה הכלי שלנו להגיד מה שאנחנו חושבים”. לדבריה, פעולות מחאה הן חלק מסדר היום שלהם, כולל אסופות שירה כגון “שירון המהפכה” שיצא בעת מחאת האוהלים ו”פסטיבל חירום” שיזמו אנשי פיתקית בעת מלחמת לבנון השנייה. “הכוח של תרבות זה להתנגד למציאות הקיימת ולא לקחת כמובן מאליו את מה שמכתיבים מושכי החוטים”, מוסיפה לוין, “בתל אביב יש אפשרות להתנגד למה שקורה וזה לא רלוונטי אם אותנו מפציצים או לא. זה ברור לנו מי הסובלים פה, ואלה תושבי הדרום ועזה”.
בתל אביב יש אפשרות להתנגד. רועי צ'קי ארד ב"מילים נגד טילים" (צילום: אורן זיו)
ערב מחאה נוסף, “אמנים נגד המלחמה”, התקיים ביום שלישי האחרון בתיאטרון יפו, ביוזמתהתיאטרון הערבי־עברי. במסגרת הערב הוצגו ארבעה מערכונים פוליטיים מאת הרולד פינטר, מוטי לרנר וגלעד עברון. בנוסף הקריאו מיצירותיהם נתן זך, שמעון בלס, מרוואן בחול ועוד. “במקור זה היה אמור להיות ערב שירה רגיל, ובעקבות המצב הקדמנו את התאריך והקדשנו אותו למחאה נגד המלחמה”, מספר נדב ברנע, ממארגני האירוע, “עצם העובדה שירו טילים על תל אביב לא משנה דבר. בסופו של דבר מי שמגיע לערבים הללו הם אותם קומץ אנשים שרואים גם במחאות האחרות. למרות שמדובר במיעוט, זה לא מוריד מהערך של הדבר עצמו. יש קול אחר והוא צריך להישמע”. לדבריו, אירוע כזה יכול כנראה להתקיים רק בתל אביב, “זה מרחב שמאפשר כל מיני סוגים של דעות ואולי גם פוליטית, באופן יחסי, תל אביב נמצאת במקום אחר מיתר הארץ”.

המלחמה על החיים


 
ליוזמות פחות מוכרות אלו מצטרפת עצומת אנשי תרבות, סופרים ואמנים, שזכתה לסיקור רב. על העצומה חתומים בין היתר יהושע סובולעמוס עוזיורם קניוקדורון צבריניר ברעםסיגלית לנדאו ויותר מ־50 אנשי תרבות נוספים. “כבר חיסלנו טרוריסטים, ויצאנו למבצעים צבאיים, ופלשנו לעזה ודבר לא השתנה, מלבד עוד הרג ועוד שנאה”, נכתב בעצומה, “אנו קוראים להפסקת אש ארוכת טווח, ולהידברות (ישירה או בתיווך בינלאומי) עם אויבינו בעזה – כי לתושבי הדרום כמו לתושבי עזה מגיע להביט מעלה לשמים בתקווה ולא בפחד”.
פעולות מחאה הן חלק מסדר היום כולל אסופות שירה כגון “שירון המהפכה”
יוזמת מחאה נוספת היא הוצאתה של מהדורה חדשה ומעודכנת לאסופה “לצאת! נגד המלחמה בעזה והפקרת הדרום”, שיזמו כתבי העת וקבוצות היוצרים “מעין”,”גרילה תרבות”, “אתגר”, “סדק”, “מארב” ו”דקה”. האסופה, שכוללת 60 שירים ויצירות אמנות, ראתה אור לראשונה במהלך מבצע עופרת יצוקה בשנת 2009, “והוכנה בדחיפות גדולה וזעם רב מיד עם פתיחת המלחמה, כפעולה של תגובה מיידית”, מספר ניר נאדר, מיוזמי האסופה ועורכיה. לדבריו, “בעקבות הקול הקורא שהפצנו הגיעו מאות טקסטים וערכנו את המהדורה בקצב מטורף, וכך כנראה יהיה גם הפעם. בתי דפוס רבים בעיר פשוט סירבו להדפיס את האסופה מתוך התנגדות לתכנים. לבסוף היא הודפסה בכפר קאסם ויצאה לאור בתוך פחות משבוע. ביום אחד נגמרו כל העותקים”. נאדר מספר כי להבדיל מהאסופה שיצאה בעופרת יצוקה, “האסופה שאנו מארגנים כעת תהיה משהו אחר שניצור על אותו בסיס של התנגדות, אבל בצורה שונה. ב־2009 זה היה עולם של לפני המהפכות שאירעו במזרח התיכון ולא יכולנו לעודד דבר מלבד נסיגה והידברות. היום כבר אפשר להגיד שאנחנו רוצים מהפכה וזו הרוח של החוברת הזאת. הפעם זה יהודים וערבים ביחד שקוראים למנהיגיהם לחדול ממעגל הדמים”.
לדברי נאדר, התל אביבים ממשיכים להתנגד, אפילו כשיורים עליהם. “תל אביב היא המרכז שבו שוכנת הקריה, שם יושבים גנרלים ומחרחרים מלחמה, ולכן ממנה יוצאות ההפגנות והיוזמות של מי שמלחמתם היחידה היא המלחמה על החיים. לשוליים הרבה יותר קשה להשפיע”.

תהל פרוש ומתי שמואלוף מזמינים אתכם לדבר על יחסי עובד־מעביד


אחת התוצאות היחידות שאי אפשר להתווכח עליהן ביחס למחאה החברתית היא שהתחלנו לדבר על כסף. אבל תהל פרוש ומתי שמואלוף טוענים שעוד לא התחלנו לדבר על יחסי עבודה. “זה נושא שמועלם אפילו מהמקומות המוחצנים ביותר”, טוענת פרוש, אמנית ומשוררת, “כשאת רואה ‘מחוברים’ כל ממד בחיים שלהם מתועד ומנותח: זוגיות, מיניות, יחסי הורים וילדים. מכניסים אותך לכל פינה בחיים שלהם מלבד זו. על זה אי אפשר לדבר, שם הביקורת נאלמת. הסיבה ברורה – זה באמת מאוד מסוכן במובן ההישרדותי ממש. זה לא מקובל לצאת כנגד מה שמבנה את הפרנסה שלך”. כתוצאה מכך, טוענת פרוש, חלק מהשאלות הקשות ביותר נשארות מחוץ לשיח הציבורי. “אנחנו לא שואלים האם יכולה להתקיים אהבה לצד העבודה, איזה מן חיים יש לנו בגלל העבודה, מה ההתנסות הפיזית שלנו בעבודה. אלה שאלות קשות, אבל אנחנו מתמודדים איתן לבד. כמו שביבי אמר על משה סילמן ‘זה מקרה אישי’ – זאת נחשבת הבעיה שלך, אתה צריך לפתור אותה”.
את המחסום הזה פרוש מנסה לפרוץ. המיצג שלה, “עבודת גילוי”, הוא זירת עבודה משרדית וניידת שתוצב במסגרת התערוכה “עיר שדה”, ומטרתה לגבות עדויות על יחסי עבודה. “בשונה מדוכני מכירה ברחוב, שמציעים סחורה תמורת כסף, אנחנו נציע עבודה תמורת כסף”, מסבירה פרוש, “העובדים והעובדות יחתמו על חוזה העסקה שבו מוסדרים יחסיהם עם עבודת גילוי, והעבודה שהם מתבקשים לבצע היא להקליד עדויות על יחסי עבודה שנאספו ונכתבו בכתב יד. לאחר מכן הם יתבקשו לכתוב על נייר עדות משלהם ולייצר עבודה נוספת לבאים אחריהם”. פרוש הפעילה את המיצג לראשונה בשבוע שעבר, והיא מעידה שההיענות גבוהה. “אני רוצה לחשוף באמצעות המיצג את הגרוטסקיות שכרוכה בעבודה”, היא אומרת, “בדומה לעובדי קבלן או למשרות חלקיות גם החוזה שלנו יעבוד על דקות, וגם השכר שאנחנו נשלם יהיה שכר מינימום – 22.04 לשעה, אם תהיתם, אפילו שכבר אין אגורות יותר”.
לאחר איסוף העדויות, פעולה שתבצע פרוש בשיתוף עם המשורר מתי שמואלוף, השניים יעלו אותן בעילום שם לאתר הפרויקט, וחומרים מתוכן יהפכו בהמשך לאנתולוגיה בנושא עבודה. “אנחנו קוראים לעובדות ולעובדים – שכירים, עצמאים, עובדי קבלן, עובדים זרים – לכתוב לנו עדות שקשורה במקום העבודה שלכם היום ובעבר: מצבי ניצול שעברתם, לחצים שהפעלתם או הופעלו עליכן, כוחניות שהופנתה כלפיכם או כלפי אחרים, תנאי עבודה נפשיים ופיזיים”. עוד לפני פתיחת התערוכה יופעל המיצג בנקודות שונות בעיר, שפירוט שלהן יופיע באתר של גרילה תרבות.

לא דיברנו עוד על עבודה (עיצוב: אבי בוחבוט וירון פישמן)

נטע הלפרין בעכבר העיר. לקול הקורא

חדשות הספרות של ואינט – מאת יותם שווימר – פרויקט חדש של קבוצת "גרילה תרבות" הושק השבוע. הקבוצה, הפועלת לחיבור בין נושאים חברתיים לכתיבה ספרותית ושירה, פרסמה קול קורא להשתתפות ב"עבודת גילוי". המשוררים תהל פרוש ומתי שמואלוף אחראים על הפרויקט שמטרתו הינה איסוף עדויות ממקומות עבודה שונים ולדבריהם, "לחשוף את מה שיכולה עבודה לעולל ליחסים בין בני אדם ולמהלך חייהם, לאוורר את המושג עובד ועובדת, ולתת מוצא פה למערכי הכוחות הסודיים במסדרונות". קול הקורא מופנה למי שסבלו מתנאים לא הוגנים במקומות עבודתם, מניצול ולחצים – וגם לאלו שנמצאו בצד השני של המתרס. העדויות עתידות להתפרסם באתר אינטרנט מיוחד, ובמקביל תפורסם אנתולוגיה של שירה, סיפורים קצרים ודימויים בנושא.
ההפרדה מתחילה בתוכנו – ארץ האמורי – השנה האחרונה, בארץ ומעבר לה, יצרה תנאים להתחזקות המודל שאני מציע. המחאה החברתית החזירה את הפוליטיקה למרכז הזירה – לא כפרקטיקה מבודדת של הצבעה אלא כשיח ופעולה יומיומיים. יוזמות שצמחו מתוכה, למשל משאל העם הכלכלי, הן דוגמא טובה לכך. מעבר לזה, המשבר הכלכלי מאיים על היתרונות שהחיים המקצועיים מספקים (או פשוט מסיים או מגביל אותם), ולכן אנשים נדחפים, לעתים בלית ברירה, להכניס יותר פוליטיקה לתוך החיים שלהם. זו רוח הזמן הניכרת, למשל, ב"אזהרה דחופה", הטקסט החזק של תהל פרוש, אובפרויקט המעניין של "גרילה תרבות" הקורא לאנשים לתעד את חיי העבודה שלהם. זה גם ניכר בסטטוס שפרסמה אתמול דפני ליף:
"מכירים את זה שרע לכן במקום העבודה? שאתם מרגישים שאתם עושים משהו לא מוסרי? שאתם יושבים בלי חיוך בכל יום וחושבים ״איך אני עובד בשביל החארות האלה?- מגיע איזשהו רגע שבו צריך להסתכל במראה ולהגיד די! להפסיק לעבוד בשביל אלו שגונבים, אלו שמפיצים רוע, אלו שממוטטים אותנו. ומה לעשות במקום? להקים אלטרנטיבות. תקשורתיות, תעסוקתיות, תזונתיות ועוד ועוד. אם אנחנו הכוח העובד ואנחנו הכוח שנפגע, בואו פשוט ניקח אחריות ונתחיל להשתמש בו. 
"אם אתם מרגישים שאתם מנוצלים ושהמקום שבו אתם עובדים עושה נזק על חשבון הציבור- תתפטרו! ובוא נתחיל לייצר כאן שינוי.
%d בלוגרים אהבו את זה: